גניבת זרע – ניצול ציני של גברים למטרת הולדה

"גניבת זרע" מתבצעת כאשר אישה בוחרת לעשות שימוש בזרעו של גבר, אשר קיים אתה יחסי מין, מתוך כוונה ליהנות ממגע אינטימי ופורקן פיזי, כשמטרתה המכוונת של האישה היא להרות ילד פרי זרעו. הולדת ילד, שלא עפ"י רצון הגבר יוצרת "הורות בכורח".

למרבה הצער מדובר בתופעה נרחבת של ניצול ציני של גברים למטרת הולדה.

רק מיעוטם של מקרים אלה מגיעים להתדיינות משפטית [למרות שישנם לא מעט פסקי דין בנושא – הם מהווים טיפה בים]. לרוב האינטרס של הגבר, באותם המקרים בהם הולך, לתפיסתו, שולל, היא להגיע להסדר חשאי עם אותה אישה, ולהסדיר בחשאי באמצעות ממון, דמי שתיקה של האישה ואת מזונותיו של הילוד לאורך שנות ילדותו ועד בגרות.

המדובר ביחסים אינטימיים שמתרחשים תמיד מחוץ למסגרת התא המשפחתי. לעיתים קרובות, אך לא תמיד, הגבר נשוי ובעל משפחה. זו עלולה להיות מעידה חד פעמית, רומן מזדמן, או ידידות המתנהלת במקביל לחיים בתא משפחתי, יציב או מעורער.

גם כשלא מדובר באדם נשוי, עמדת המוצא של האיש היא כי לא היתה כוונה שיחסים אינטימיים אלה יולידו מחויבות כלפי האישה כל שכן, כלפי הילוד.

המקרים בהם מתבצעת "הולדה בכורח" הם שונים, החל בהטעיה ביודעין, כאשר אישה טוענת, במצג שווא, שהיא משתמשת באמצעי מניעה, או מבטיחה שאינה יכולה להרות כתוצאה מעקרות, וכלה בשימוש באמצעי מניעה מצד האיש או האישה שנתגלו בדיעבד כלקויים או בלתי יעילים.

ישנם גם מקרי קיצון, של ניצול בוטה ומכוון של האיש, באחדים מהם ייצגתי אישית כעורכת דין, למשל כאשר אישה סיממה גבר כדי לקיים עמו יחסי מין בניגוד לרצונו, או במקרה, מדהים ככל שיהיה, בו עשתה אישה שימוש בזרעו של איש לאחר קיומם של יחסי מין אוראליים מזדמנים.

התופעה איננה חדשה לתרבות האנושית, נהפוך הוא. גדלנו על סיפורי המקרא ובהם סיפור בנותיו של לוט שהשקו אותו ביין ושכבו אתו בשנתו, וסיפורה של תמר כלתו של יהודה שכדי להתעבר ממנו, התחפשה לזונה היושבת על אם הדרך.

לא ניתן כמובן להתייחס כמקשה אחת לכל אותם המקרים בהם נכנסת אישה להריון כתוצאה מיחסים אינטימיים המתקיימים מחוץ לתא משפחתי. יש והריון בלתי רצוי מתהווה במערכת זוגית מתמשכת גם אם לא השתכללה לכדי מיסוד.

אי זהירות מקרית, שאין בצדה רצון להטעות או לרמות עלולה להוביל לאותה התוצאה. יצירת וולד, בניגוד לרצונו של האיש שמזרעו נתהווה.

ישנם קווי דמיון בין עניינו של איש שנעשה שימוש בכפייה בזרעו לבין אישה שנכפים עליה יחסי מין.

בשני המקרים יש חילול של האינטימיות ושל הגוף. בזרע יש פוטנציאל חיים והוא רכיב אינטימי השייך בלעדית לגבר. אלא שאישה איננה חייבת לשאת הריון שהוא תולדה של מין בכפיה ואילו האיש חייב בתוצאות מעשיו.

זהו אחד הנושאים היותר רגישים שבהם ידה של האישה על העליונה – כוחה רב מכוחו. גם בתוככי התא המשפחתי, אישה רשאית להפסיק את הריונה, בניגוד מוחלט לרצון הגבר ואילו לגבר אין כל מעמד בהפסקת הריון.

אין הגבר יכול לכפות על אישה לבצע הפלה – ההריון מתרחש בגופה של האישה ולה זכות אוטונומית לשלמות גופה. לכן, גבר שגרם להריונה של אישה חשוף להחלטתה הבלעדית של האישה אם הוא יהפוך בניגוד לרצונו להורה. בית המשפט העליון לא גזר גזירה שווה לאיש ולאישה.

ידועה פסיקתו של נשיא ביהמ"ש העליון שמגר לפיה "גבר המקיים יחסי מין עם אישה, בין בעקבות פיתוי ובין בלעדיו, אחראי לתוצאות הטבעיות של מעשהו" שם נקבע כי פיתוי אינו מעשה מרמה גם כאשר אישה משדלת גבר, לקיים עמה יחסי מין, "גבר חייב להיות ער לעובדה שבקיום יחסים הוא נוטל על עצמו אחריות לכל התפתחות היכולה לנבוע, בדרך הטבע, מכך". אני סבורה כי גישה מחמירה זו, חוטאת לטבע האנושי ולהתנהלות האינטימית השכיחה בין גבר לאישה.

כהורה ביולוגי חייב האיש במזונות ילוד שנולד בכורח מיום היוולדו ועד בגרותו. הדין אינו מפריד בין אב ביולוגי לבין הורה "רגיל". דיני המזונות מכפיפים עצמם להוראות הדין העברי הקובעות חובה אבסולוטית של האיש לכלל צרכי ילדיו עד גיל שש, ולצרכיהם ההכרחיים עד גיל חמש עשרה, שרק אז עשויה לחול חלוקה שיוויונית בינו לבין האישה, בסיפוק הצרכים עד תום השירות הצבאי.

הצרכים ההכרחיים כוללים מזון, ביגוד והנעלה, מדור, הוצאות אחזקתו והוצאות חינוך בסיסיות. לאלה, נוספות הוצאות חריגות בריאותיות וחינוכיות בחלוקה שהיא ככלל שווה בין ההורים.

כיום צועדת אמנם הפסיקה לכיוון של שיוויון בין הורים, מעבר לצרכים בסיסיים של ילדיהם, אלא שבמקרים רבים של הולדה בכורח מדובר בנשים שהכנסתן נמוכה ואילוצי גידולו של ילד במשפחה חד הורית אינו מאפשר לאישה תפוקת עבודה מלאה, כך שעיקר הנטל של צרכיו של ילד שנולד בכורח נופל על כתפי אביו הביולוגי.

חמורה יותר העובדה כי הדין מצפה מהורה לספק לילדו לא רק את הצרכים הפיזיים – החומריים אלא גם צרכים רגשיים – נפשיים.

מחובת הטיפול והטיפוח של ילדיו לא פטור הורה בכורח. למעלה מכך, כיום מאמצת הפסיקה את עקרונות האמנה לשלום הילד. כיום נמצא בשלבי חקיקה חוק הורים וילדים פרי המלצות וועדה ציבורית – החוק יבטיח משקל מרכזי לזכויות הילד ובכללן לזכותו לקשר מיטבי עם כל אחד מההורים.

כמעט בכל המקרים של גניבת זרע, מוצאים עצמם האבות מחויבים למימון הצרכים החומריים של ילדם שבכורח ואולם, בודדים הם אלה המקיימים עמם גם קשר ברמה הרגשית. נשים רבות אינן מעוניינות בקשר של האב עם ילדם, שכן, מטרתן היתה יצירת ילד לעצמן, מאדם המוכר להן, לתוך תא חד הורי. ואולם, המקרה השכיח הוא שהאיש שחש מרומה מעתיק את תסכוליו מהאם לילד ואינו רוצה קשר עמו.

כאשר מדובר באדם נשוי ובעל משפחה, גילוי העובדה שלא היה נאמן לבת זוגו עלול להוביל לפירוק התא המשפחתי בתוכו הוא חי. הולדת ילד בכורח הוא סוד שיש לשמרו מכל משמר. במקרה אחד קיבלתי על עצמי, כאשר חלה לקוח אותו ייצגתי, להודיע לרעייתו אודות הילד שנולד לו מחוץ לנישואין, לאחר לכתו.

בין שהורה בכורח אינו רוצה בכך ובין שאם הילוד איננה מעוניינת בכך, חשוף האיש לתביעת נזיקין מאת ילד שנולד לו בכורח , כאשר יגיע לבגרות. הטענה האפשרית מצד ילד שנולד מחוץ לנישואין היא כי התעלמות אביו ממנו, מהווה הפרה של חובתו לדאוג לשלומו ולרווחתו הנפשית.

ואכן, ילדים הנולדים בכורח הם הנפגעים העיקריים. ילד זקוק לשם התפתחותו התקינה לשני הוריו. דרושה לו דמות אב, אהבת אב והזדהות עמו, לצד אהבת אמו.

עמדת הפסיקה הנוקשה וסירובו העיקש של המחוקק להתערב בנושא זה, תמוהה לנוכח ההכרה של בתי המשפט במעמדה וחשיבותה המרכזית של הורות כזכות טבעית מולדת, הטבועה באדם ומהווה ביטוי להגשמתו העצמית.

בשנות התשעים היתה לי הזכות לייצג את האב דניאל בפרשת הביציות המופרות של בני הזוג נחמני שהסעירה את עולם המשפט.

שם לאחר שהופרו ביציות של האישה [העקרה] בזרעו של האיש, בהפריה חוץ גופית, ביקש האיש לסגת מתהליך הפונדקאות. בהקשר זה נידונה בהרחבה שאלת הזכות שלא להיות הורה בכורח. בפסיקת השופטת שטרסברג כהן, שייצגה את עמדת הרוב בהרכב ראשוני של חמhשה שופטי ביהמ"ש העליון.

פסיקה שאמנם שונתה בדיון נוסף, בהרכב של אחד עשר שופטי ביהמ"ש העליון, אך עקרונותיה מסכמים את הדילמה האנושית הקשה של הורות בכורח, נקבע בין היתר, כי זכות האישה לגופה ניזונה מאותם ערכי יסוד של חירויות הפרט והאוטונומיה האישית, העומדות בבסיס זכותו של האיש שלא להיות הורה בכורח, וכי חשיבותה של ההורות כערך והמחויבות שהיא מטילה על ההורים כלפי ילדיהם, מחייבות לתת את מלוא המשקל לזכות שלא להביא ילד לעולם בכפייה. למרבה הצער, דברים אלה לא יושמו בפסיקה הנוגעת לגניבת זרע.

הפתרון היחיד העומד לרשות גבר שהפך לאב בעל כורחו הוא במישור היחסים שבינו לבין האישה.

זאת רק במידה שיוכל להוכיח עוולה מתחום דיני הנזיקין. למשל עוולת תרמית.

לשם כך עליו להוכיח כי הוצג בפניו במכוון מצג כוזב, מתוך כוונה שיפעל כפי שבפועל פעל וכתוצאה מכך סבל נזק ממון. אלה רכיבים קשים להוכחה.

יחסי מין מתרחשים בין שניים, אין עדים החולקים מידע אודות אופן התרחשותם. ובמקרים רבים מבקש האיש להסתיר את עצם קיומם מפני הקרובים לו.

לא אחת הגעתי עם לקוחותיי למסקנה שניהול תביעת נזיקין כנגד האישה לא ירפא את הנזק, לא יניב רווח כספי, ואפשרות מעשית להשתחרר מהחבות הכספית, גם אם נזכה בפסק דין נגד האישה.

שכן על פי רוב זו איננה בעלת אמצעים. דווקא באחרונה ניתן פסק דין בבית משפט השלום בו נתקבלה תביעת נזיקין כנגד אישה שהרתה בכורח. זו תביעה ראשונה שהתקבלה אך פסק הדין נמצא בערעור ואת אחריתה אין לשער.

* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!