0

שאלות היום

0

תשובות השבוע

0

סה”כ תשובות באתר

אי מתן אורכה להגשת ערעור

01/01/09 | מאת: עו"ד יצחק פוגל | 1,061
אי מתן אורכה להגשת ערעור

המערער הגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על שומת מס הכנסה לשנת 2005 שהוציא המשיב למערערת בהתאם לסמכותו לפי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה.

בהתאם לעובדות המקרה, ביום 30.4.08 הוציא המשיב צו שומת מס הכנסה להכנסות המבקשת לשנת 2005. המבקשת הגישה ביום 1.7.08 ערעור על שומה זו. בד בבד, הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת הערעור.

המבקשת טוענת כי צו השומה הגיע אליה במועד מאוחר מזה בו ניתן, וכי מנהל המבקשת פנה למשרדי המשיב במטרה לשנות את השומה וביקש מרואה החשבון שלו לטפל בנושא.

המבקשת טוענת כי החמיצה את המועד להגשת ערעור מחמת אי הבנת הדין, שכן נוסח הצו פירט כי עומדת למבקשת זכות הערעור תוך שלושים ימים, אולם לא פירטה האם יש להגיש ערעור זה לבית המשפט או לפקיד השומה.

כמו כן, טוענת המבקשת כי מדובר באיחור קל בלבד, וכי טובים סיכויי הערעור להתקבל.

לטענת המשיב הצו הגיע לידי המבקשת ביום 13.5.08, אולם הודעת הערעור והבקשה דנן הוגשו ביום 1.7.08, משחלפה התקופה בת שלושים הימים להגשת הערעור.

המשיב טוען שהמבקשת לא הראתה כי בענייננו מתקיים טעם מיוחד להארכת מועד הקבוע בחיקוק להגשת ערעור, ובכלל זה טעות בדין או אי הבנה של בעל דין לא הוכרו בפסיקה כטעם מיוחד.

בית המשפט מציין כי שומת המס הוצאה כדין ועל שומה זו קיימת זכות ערעור תוך שלושים ימים מהיום בו נמסרה השומה למערער.

ויודגש, לבית – המשפט נתונה הסמכות להאריך מועד שנקבע בחיקוק אך מטעמים מיוחדים שירשמו, כפי שיבואר להלן.

על הדרישה לקיומו שלטעם מיוחד מקפידים בתי המשפט עם בעל הדין הקפדה יתירה.

יתרה מזו, גם מקום שהמבקש אינו חייב להראות "טעם מיוחד", כדי לזכות בהארכת מועד, לא יאריך בית המשפט את המועד כדבר שבשגרה, אלא אם הראה המבקש צידוק לכך.

טעמים מיוחדים, אף שאלה לא הוגדרו באופן שיטתי וכולל, ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו.

בין היתר, ייבחנו משך האיחור, האם הבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת ההליך, מהו הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור, מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור, וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד.

טעמים מיוחדים הוכרו על ידי בית המשפט, כאשר לנישום לא הייתה שליטה עליהם, כמחלה קשה, מילואים וכיוצ"ב, ולהיפך, טעמים שבשליטת הנישום לא הוכרו כטעמים מיוחדים.

לגישת בית המשפט אין מדובר באיחור מינימאלי (18 יום) בהגשת הערעור. הצו הגיע לידי המבקשת ביום 13.5.08, ואילו הערעור הוגש ביום 1.7.08.

המבקשת טענה כי האיחור בהגשת הבקשה נבע כתוצאה מהליכים לא נכונים בהם נקטה, עת פנתה לפקיד השומה להסדיר את הנושא, הליכים שנגרמו, לשיטתה מנוסח מעורפל שנכלל בצו השומה, בו הוסבה תשומת לב הנישום לזכות הערעור העומדת לו, אולם לא נכתב להיכן עליו להגיש ערעור זה.

הכלל הוא כי טעות, ולו בתום לב, אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. ולבסוף המבקשת לא הוכיחה כי פעלה בשקידה סבירה ובמהירות הראויה להגשת הערעור במועד, ואף לא פירטה בבקשתה את סיכויי הערעור להתקבל.

המערערת לא הגישה את הבקשה להארכת המועד, תוך המועד לערעור, לא היו לה נימוקים שאינם תלויים בה, וכל טענתה נסמכה על טעותה היא, בהבנת הוראות הדין.

* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!

דילוג לתוכן