ראה עדכני מתוך האתר

צמצום השימוש בצווי מאסר
עד התיקון הנוכחי, ומאז תיקון מס' 19 לחוק ההוצאה לפועל, חייב שלא היה מבקש חקירת יכולת במועד שנקבע באזהרה, ולא משלם את החוב בתשלומים שנקבעו באזהרה, היה נחשב באופן אוטומטי לחייב בעל יכולת, אשר משתמט מתשלום חובותיו.

מרגע סיווגו של חייב כמשתמט, ניתן היה לנקוט בהליכי מאסר, בגין כל סכום חוב, ללא הגבלה.

הליכי המאסר לא נמצאו יעילים במיוחד ומנגד, מאסרו של חייב נחשב כפגיעה חמורה בחירותו וכבודו של החייב כאדם.

במסגרת הרפורמה הוגבל השימוש בצווי מאסר כך שיהיה ניתן להוציא צו מאסר כנגד חייב שחובו עולה על הסך של 2,000 ₪.

לא רק זאת, אלא שעל רשם ההוצאה לפועל להיות משוכנע, לאחר שהחייב הובא בפניו על פי צו הבאה ו/או בדרך אחרת, לאחר בירור יכולתו של החייב, כי החייב הינו בעל יכולת לשלם את החוב והוא אינו משלמו ללא הסבר סביר. צו המאסר יינתן בכפוף לכך שטרם חלפו 6 חודשים מיום שנערך בירור בדבר יכולתו של החייב בפני רשם ההוצאה לפועל.

כמו כן, רשם ההוצאה לפועל לא יורה על מאסרו של חייב, אם ישנם הליכים אחרים שפגיעתם בחייב פחותה ויש בהם כדי להביא לתשלום החוב.

רשם ההוצאה לפועל יהיה מוסמך לבקשת החייב או מיוזמתו, להשהות החלטה לאסור את החייב לתקופה שתאפשר לחייב למנות לעצמו עורך דין, או לקבל ייצוג לפי הוראות חוק הסיוע המשפטי אם החייב ימצא זכאי לכך.

חייב שנאסר, יובא בפני רשם ההוצאה לפועל, בתוך 24 שעות ממועד מאסרו (לפני התיקון, המועד היה 48 שעות), ורשם ההוצאה לפועל יוכל לקצר את תקופת המאסר, ולתת כל החלטה אחרת שתיראה לו צודקת בנסיבות העניין.

נראה שבכך הוצא העוקץ מצווי המאסר וכלי זה הפך לכלי שהשימוש בו יהיה נדיר וחסר משמעות ממשית.

עקרון הפגיעה הפחותה ביותר קיבל ביטוי אף בתיקי מזונות, שם נמסרה הסמכות לרשם ההוצאה לפועל, אם סבר שמוצדק בנסיבות העניין, לנקוט בהליכי גבייה פוגעניים פחות לשם גביית החוב, או לחילופין, להטיל על החייב הגבלות אחרות לפי חוק ההוצאה לפועל כתחליף למאסרו של החייב.