תקופת האופציה בשכירות, חורבן ירושלים ומידת סדום

תקופת האופציה בשכירות היא פריוילגיה של השוכר וחובה של המשכיר.
השוכר אינו מחוייב לה, אך המשכיר חייב לתיתה כל עוד שהשוכר מעוניין בה.

תקופת האופציה אינה מתבטלת אף לא בעת מכירת הדירה, אלא שאז המשכיר-המוכר חייב לוודא שהאופציה נשמרת לשוכר בחוזה מכירת הדירה והאופציה תמומש אל מול הקונה בתנאים שנקבעו בחוזה המכירה.

למען הסר ספק, מבחינת השוכר, תנאי האופציה זהים לתנאי תקופת השכירות הראשונה לרבות לעניין המחיר, אלא אם כן סוכם אחרת בין המשכיר לשוכר. הדברים אמורים גם בעת מכירת הדירה לצד ג'. במצב זה, המשכיר חייב לוודא שהקונה מיודע לנושא וינהג על פי מחוייבותו של המשכיר כלפי השוכר.

במקרה הקונקרטי שלך, הרי שככל שהחוזה מגדיר את תקופת האופציה למעט במצב בו המשכיר מתכוון למכור את הדירה, הרי שפרשנות העניין חייבת להיות כי המדובר בכוונה + ביצוע, דהיינו: רק לכשתימכר הדירה, יכול המשכיר למנוע את מימוש תקופת האופציה וגם זה בפרשנות מקילה לטובת המשכיר.

משכך, אין כל סיבה, לדעתי, שתצא מהדירה בשל כוונה גרידא ומלוא זכויותיך על פי החוזה עומדות לך ותוכל להתייעץ פרטנית עם עו"ד בכדי לדעת מה לעשות בדיוק.

חז"ל אמרו ש"לא חרבה ירושלים אלא מפני שדנו בה דין תורה". לשון אחר: עמדו בדווקנות על הדין (וזכותם הייתה לעשות כן) ולא דנו לפנים משורת הדין.

במקרה המתואר על ידך, המדובר בפרשנות דווקנית מעוותת של החוזה שהיא כבר נקראת בפי חז"ל מידת סדום.