נא לפנות לפורום צרכנות

יום "רגיל" בחיי ישראלי ממוצע (אף אחד מאתנו אינו באמת מהווה ממוצע, כולנו מתחתיו):

לפני שנה וחצי שילמת מחיר יקר על תיקון פשוט במשקפיים תמורת ההבטחה שבמשך שנתיים תהיה לך אחראיות על כל (בדגש על המילה "כל") המשקפיים, שוב הן נשברו ואתה מקבל את התשובה הישראלית הממוצעת "מה פתאום! האחראיות היא רק לגבי העדשה לא כולל מסגרת".  

באותו יום אתה גם מגלה שהמדפסת אינה עובדת, ממש חודש-חודשיים לאחר סיום האחריות.



ההיגיון הישר אומר שבהחלט יש כאן זדון מצד יצרני מכשירים וחפצים ודאגה לייצר למוצר "חיים קצרים" על מנת שבכל פעם תמצא את עצמך מתרושש כספית ותאלץ לקנות מוצר חדש.

אם זה לא מספיק, גורלו של המחשב השמור שלי אינו שונה משאר החפצים שהייתי שמח שלא לקנות אותם אך בתור אדם מערבי ועוד ישראלי מוכרח לקנות כחלק מדרישות החברה/מדינה בה אני חי.

לכן תעיתי לעצמי, מדוע מכל 7 מיליון האינדיבידואלים הנאורים ובעלי השכל הישר וההיגיון הבריא (ואני באמת מאמין שכל אחד מאתנו הוא בריא בנפשו, בפני עצמו), עד היום אף אחד לא ניצח בזירת הבג"צ את השערורייה הזאת שגורמת ל-7 מיליון איש לצרוך מוצרים שהרי ברור שהם יתקלקלו יום אחד וכנראה שהיום הזה יהיה בדיוק אחרי שתקופת האחריות מסתיימת! ממתי נהיינו כאלה פסיביים לקבל רעיון חוצפני ומקומם שכזה?

אני מעוניין לגעת לרגע בנקודת יסוד, האומרת שההסכם הראשוני של אבותינו היה שאם הם כבר מספיק פראיירים לבזבז את קורט הזהב שמהווה את כל הונם בעידן המערות, אז המוצר שהם יקבלו עבורו יהיה נצחי, לא יתקלקל וישמש את משפחתם במשך דורות. לא ברור לי ממתי הסכמנו לקבל אקסיומה האומרת כי המוצר שאתה קונה אמור להתכלה ביום מן הימים? יודעים מה, אולי הגזמתי, אין לי בעיה שהוא יתכלה יובל שנים (בחזקת 10) לאחר שאני אתכלה בעצמי מן העולם, אבל לא מוקדם יותר.



מישהו יכול לומר לי בבקשה מה קרה בבג"צ האחרון שבו תבעו מן היצרנים במשק הישראלי להבטיח מוצרים נצחיים? ואם לא נצחיים כי היצרנים הוכיחו מדעית שזה בלתי אפשרי אז לפחות הבטחה של החזר כספי מלא (!!!) ברגע שהמוצר כבר אינו עובד/תקול (גם אם 100 שנים לאחר שרכשנו אותו) ואם לא כך אז המינימום הנדרש זוהי תקופת אחריות נצחית.



אני ממש מרגיש שהמשק הישראלי מזלזל בכספי ובזמן חייו הקדושים של כל אחד ואחד מאתנו, אשר היה צריך ללכלך את הזמן הקדוש והאישי שלו תמורת דבר נבזה כלכך כמו כסף והכי גרוע, גם לבזבז את העצבים שלו ולפגוע בבריאותו בכל פעם שהמוכר מחייך אליו בישראליות נבזית ואומר "לך חפש../קנה חדש!".

וטיפה של רצינות, מישהו מכיר תקדים או חקיקה כלשהי בעניין? זה ממש לא מקובל על הדעת שמוכרים לך מוצר עם שעון מתקתק ועם ידיעה שהוא לא יחזיק זמן רב, לא ברור לי כיצד 7 מיליון איש מוכנים לקבל צורה כזאת של סחר?