מה אפריים קישון כתב על זה...

אני חורג ממנהגי ומציג הומורסקה של אפרים קישון באותו נושא:

רפורט השבוע / אפרים קישון

זה תמיד מתחיל באותה צורה. אנחנו חוזרים אל הרכב שלנו החונה אי שם בכבישים, ומוצאים שוטר תנועה טרי מתרשם (רושם דו"ח) במלוא הקיטור.
"אדוני," אומר נציג השלטון בלי להרים מבט מרישום הדו"ח, "מה כתוב על השלט שמה, אדוני?"
"שעד שעה… שבע בערב… רק לפריקה…"
"אדוני פורק?"
"לא…"
"יפה. מה השעה , אדוני?"
"שבע וחצי."
"זאת אומרת?"
"זאת אומרת שמותר לי לחנות."
השוטר מרים את מבטו החם. הסתכל בנו. אחר כך בשלט, שוב בנו, ברכב, בדו"ח, בנו, בשעון שלו, בדו"ח ובשלט.
"זה נכון. אדוני," אמר לבסוף, "אבל איך אני יכול עכשיו לבטל את זה? לפי ההוראות, ברגע שהתחלתי לרשום דו"ח אני חייב להגיש אותו, אחרת כל נהג יבוא ויבכה לי שאקרע את הרפורט שלו…"
"אבל הפעם אני לא אשם."
"יש צדק בדבריך, אדוני, אני לא אומר שאין. אילו הזהרת אותי לפני שהתחלתי לרשום לך דו"ח, קרוב לוודאי שהייתי מתחשב במקרה שלך. אבל עכשיו כבר אין מה לעשות. תחתום פה, אדוני, ובפעם הבאה תשים יותר לב לשלטים…"
סקרתי אותו. היה דווקא שוטר די סימפטי, לא כל כך מגולח ובלי שפם.
"מצטער," הקשיתי עורפי, "לא אשלם בעד כלום."
"אז מי ישלם?" קראו השלטונות, "אולי אני? מן המשכורת שלי? תראה, אדוני," הוסיף בטון ידידותי יותר, "סך-הכול 250 שקל. הייתי יכול להרביץ לך גם סעיף 5ת, אבל נהגתי בך יפה, קח את הדו"ח שלך…"
"אבל לא עשיתי דבר…"
כאן פקעה סבלנות השוטר.
"לא עשית?", נהם, "וכמה פעמים עשית עבירות ולא תפסו אותך? אני מתפלא עליך, אדוני. כשגונבים לכם את הרכב, אתם רצים למשטרה, כשיש תאונה צועקים 'שוטר שוטר'. אבל 250 שקל זה כבר לא כדאי…"
"טוב, טוב," מלמלתי וחתמתי על הדו"ח, "אסור כבר לדבר?"
"עזבו אותי, בחיי." לחש השוטר והלך לו מצוברח מאוד.
עוד פעם אני מבקש סליחה ממנו. הייתי עצבני, זה קורה, לא?