נהיגה בלי ביטוח ופיצויים

מטרתו של חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – להקל באורח ניכר על תשלום פיצויים למי שנפגע בתאונה. כאשר אדם נפגע בתאונת דרכים מתעוררות שתי שאלות:

1) האם מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק;

2) וככל שכן – מהו הנזק שנגרם לנפגע. החוק אינו דורש בחינה של השאלה מי אשם בתאונה. 

החוק נושא תכלית חברתית חשובה – לגרום למתן פיצוי מהיר ויעיל לנפגעים. גם בתי המשפט מפרשים את החוק באופן מובהק לטובת נפגעי תאונות. לדוגמה, אף שלא כל מקרה שבו אדם נפגע על-ידי רכב נכנס בשערי ההגדרה של "תאונת דרכים", בתי המשפט לא נרתעים מפלפולים פרשניים כדי להכניס נפגעים לגדרי החוק ולאפשר לפצותם. במקרים קשים ניכר שבתי המשפט עושים זאת לא בלי מאמץ, כשברור כי האירועים הנדונים אינם "תאונות דרכים" כפי שמתכוון אליהן החוק, ולו בקירוב.

עדיין, קיימות נסיבות שבהן חברות הביטוח פטורות מחובת הפיצוי. לדוגמה, כאשר נפגע בתאונה מי שנהג בלא ביטוח כלל או בלא ביטוח שכיסה את השימוש ברכב, החוק שולל ממנו את הזכות לפיצוי. אלא שחריג זה אינו מוחלט: אם הנפגע נהג ברכב בלי ביטוח אך באישור מבעליו או מהמחזיק בו, וזאת בלי שידע על אי-ביטוח ולא היה סביר שיידע על כך בנסיבות העניין – זכותו לתבוע פיצויים מקרן ממשלתית מיוחדת, "קרנית".

הסייג זכה לפירוש "מרחיב" בפסיקה: בפסקי דין רבים נקבע שביחסים מיוחדים, כגון יחסי עובד-מעביד, שעה שמעביד נותן לעובד שלו רכב לצרכי עבודה, לא מצופה מהעובד שימטיר על המעביד שאלות ויחקור אותו אם הרכב מבוטח. עוד נקבע בפסיקה שגם ביחסים בין חברים, לא מצופה מאדם שלוקח רכב מחבר קרוב כי יתשאל אותו לגבי מידת הכיסוי הביטוחי.

באחת הפרשות שנדונו באחרונה בפסיקה דובר על נער שלקח קטנוע מחברו, ונפצע בתאונת דרכים. לימים התברר שהקטנוע לא היה מבוטח (בביטוח חובה) ובית המשפט צריך היה להכריע בשאלה אם הנער נכנס בגדר החריג של נסיעה בלא ביטוח אך בהיתר, שעה שלא ידע על  אי-כיסוי ביטוחי ולא צריך היה לדעת. 

בית המשפט לא קיבל את גרסת הנער ודחה את תביעתו. נקבע שהיכרותו עם בעל הקטנוע (מי שנתן לו את כלי הרכב), ידיעתו על השימוש בקטנוע על-ידי בעליו זמן קצר לפני התאונה וחשוב מכול, מצבו של הקטנוע בעת התאונה מובילים למסקנה מתחייבת אחת ויחידה: הנער ידע או צריך היה לדעת שהקטנוע אינו מבוטח. 

כפי שעלה מהראיות שהובאו בפני בית המשפט, בעת התאונה הנער נהג בלי קסדה, בלי בלמים ובלא לוחית זיהוי. עוד התחוור שהיה, כפי הנראה, תחת השפעת אלכוהול. בית המשפט ייחס לנסיבות אלה חשיבות רבה והעמידן לחובת הנער, וגם לא היה נכון להתחשב בגילו הצעיר:

"לא ניתן לומר על התובע כי הוא בבחינת נהג תמים. למרות קטינותו נהג על אופנועים, הכיר מקרוב נהגי אופנוע אחרים, וגם כאלה שנהגו בשטח מבלי שיש בידם רישיון נהיגה או רישוי לרכב. אווירה זו לא יכולה הייתה ליצור אצל התובע הסתמכות כי האופנוע של אושרי, הלוקה במכלול רכיביו היה בר כיסוי ביטוחי", נקבע בפסק הדין. הנער, כאמור, לא קיבל פיצוי מכוח החוק.

[ת.א. (השלום – כ"ס) 2130/08 פלוני נ' גולדשטיין ואח' (ניתן ביום 18/8/14)].