ביטול מאסר בפועל בגין עבירת הפקרה לאחר פגיעה

לקבלת פסק הדין המלא דרך אתר הסנגור לחץ

בית המשפט סבר שמתחם הענישה אותו קבע בית המשפט קמא שהועמד בין ריצוי מאסר בעבודות שירות ל-24 חודשי מאסר בפועל, הינו חמור מדי, לא הלם את נסיבות המקרה ואת אשמת המערער. בית המשפט סבר שמתחם הענישה הראוי הוא מתחם שהגבול העליון שלו הוא מאסר ושהרף הנמוך יכול להיות גם עונש שלא כולל מאסר בפועל כלל ועיקר. 

המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה בכך שבעת שנהג במשאית בתל-אביב, הפקיר שתי רוכבות אופניים, אשר נפלו מהאופניים לאחר שפגעו במשאית ונפצעו.

המערער הורשע בסעיף 64א(א) הקל שבחוק, על פיו היסוד הנפשי איננו מודעות, אלא רשלנות בלבד. בית המשפט קמא קבע בהכרעת דינו כי המערער לא היה מודע לכך שפגע ברוכבות האופניים, אך שאדם מן הישוב היה אמור להבחין בכך וגזר על המערער ארבעה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ופסילה בפועל. מכאן הערעור דנן שהוגש כנגד ההרשעה בדין וכנגד גזר הדין. 

ב"כ המערער טען כי אין מדובר בנסיבות של הפקרה שכן המערער כלל לא חש שהוא פגע ברוכבות האופניים וביקש לבטל את ההרשעה או לחילופין להקל בעונשו של המערער ולהסתפק בפסילה שריצה עד כה. ב"כ המדינה מנגד טענה שהעונש שניתן היה במדרג הנמוך של העבירה וכי אין מקום להתערב בו, בייחוד משמדובר בנהג צעיר שלחובתו 16 הרשעות בעבירות תעבורה חמורות.

בית המשפט לא מצא שהתקיימה כל הצדקה להתערב בהכרעת דינו של בית המשפט קמא שכן עניינה היה קביעת עובדה וממצאי מהימנות. נמצא כי בית המשפט קמא נתן משקל רב לחוסר אמונו בגרסת המערער, לעדויות שבאו לפניו, אשר העידו שנהגים רבים צפרו והבהבו למערער לעצור, ושהוא הבחין בכך אך נמנע מלעצור את משאיתו. עם זאת, נקבע שדחיית הערעור לעניין הכרעת הדין, תוך הסתמכות בעיקרה על היסוד הנפשי הנדרש מהשתכללות העבירה, הצדיק מחשבה באשר לענישה ולמתחם הענישה שקבע בית המשפט קמא שכן שליחה למאסר בפועל למי שהורשע בעבירת רשלנות בלבד ולא בעבירת מודעות, כאשר עיקרן קדושת החיים אינו עומד מנגד, צריך להיעשות בזהירות רבה. 

בית המשפט השאיר בגזר הדין את כל רכיבי גזר הדין, לרבות הפסילה בפועל על כנם אך ביטל את עונש המאסר בפועל.

*הסניגור - פרסום כל החידושים המשפטיים בתחום הפלילי>>