חיפוש בלתי חוקי ומחדלי חקירה הובילו לזיכוי מביצוע עבירה של החזקת סכין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה בכך שבמהלך בדיקה בעמדת אבטחה סמוך לכותל המערבי, נתפסה בצרור המפתחות של הנאשם, סכין מתקבעת בעלת להבה באורך 7.5 ס"מ. הנאשם טען כי הסכין שימשה אותו להגנה עצמית בלבד.

ב"כ הנאשם טען כי המדינה לא הוכיחה כי גורם בר סמכא ובעל כשירות ביצע את החיפוש שכן לא הוכחה זהות המבצע וגם לא הכשרתו ומכאן שמדובר בחיפוש בלתי חוקי המביא לפסלות הראיה שהושגה במהלכו, בייחוד משלא ניתנה הסכמה מדעת לחיפוש זה, ולא נכחו עדים נוספים בעת החיפוש. עוד נטען שטענת ההגנה העצמית ניתנה כעצה על ידי המאבטח וכי אין לראות בראיה שנתפסה כסכין אלא כאולר, לאחר בחינת תכלית החפץ. המדינה טענה מנגד כי החיפוש שנערך לנאשם בוצע כדין על ידי מאבטח ושקמה לחיפוש זה חזקת התקינות וכי לא עלה בידי הנאשם להפריכה כיוון שלא הוכח כי האדם שערך את החיפוש פעל שלא כדין. עוד טענה המדינה כי לא נפגעה פרטיותו של הנאשם וכי הנאשם העלה גרסאות שונות לעניין מטרת החזקת הסכין.

בית המשפט בחן את הראיות וקבע כי במקרה דנן לא הוכח מיהו האדם שביצע את החיפוש, שכן הוא לא נחקר ואף לא העיד בפני בית המשפט. בנסיבות אלה, נקבע שלא ניתן לבדוק האם אותו אדם אכן ביצע את החיפוש תוך שימוש בסמכות שהוענקה לו בחוק ואף לא ניתן לבחון את עמידתו בתנאי הסף הקבועים בחוק (חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, התשס"ה – 2005). בית המשפט הוסיף שבהפניות המדינה להשערותיו של הנאשם באשר לזהות עורך החיפוש, אין די, וכי אין באמור כדי להוות את ה"יש" שלא הוצג בפני בית המשפט. עוד נקבע שאין לשלול כי עורך החיפוש היה אדם אשר לא עמד בתנאי הסף, ואף לא עבר את ההכשרה הנדרשת. 

בית המשפט ציין כי בנקל ניתן היה להסיר את החשש שמדובר בחיפוש לא חוקי, אך המדינה לא עשתה כן ולא הביאה את העד המרכזי לעדות, ומכאן, שהחיפוש עצמו הפך לחיפוש שלא כדין, כאשר התנהלות החקירה, היוותה מחדל חקירתי שהעצים את מידת הפגיעה בזכות הנאשם להליך הוגן, ועל כן נקבע שיש לפסול את הראיות שהינן הסכין שנתפסה והודעת הנאשם, על אף פערי גרסאות הנאשם לעניין מטרת החזקת הסכין.  בית המשפט הורה על זיכוי הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום.

*הסניגור - פרסום כל החידושים המשפטיים בתחום הפלילי>>