ביהמ"ש העליון: הרשעה איננה שוללת אפשרות שחרור לחלופה עד למתן גזר דין

בית המשפט העליון השיב את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן האם ניתן לשחרר את העורר שהורשע בעבירות מין בקטינים. בית המשפט מצא שההרשעה היא שיקול נכבד ורציני המתווסף לשיקולים שעל בית המשפט לשקול לעניין המעצר, שיקול שמשנה את נקודת האיזון ביחס לשאלת המעצר, אך שהוא איננו מצדיק לבדו את המעצר ואיננו מקים עילת מעצר "אוטומאטית". 

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות מין בקטינים. על פי המתואר בשנים 2011-2012 נהג העורר לפגוש בא', יליד שנת 2000, ולהכניסו למקומות מבודדים, ובהיותם לבד לבצע בו מעשי סדום, חרף התנגדותו. על פי האישום השני, במספר מועדים. הסתובב העורר בשכונת מגוריו של מ', יליד שנת 2001, משהיה מבחין בו, הוא היה מכניסו למקומות מבודדים ומבצע בו מעשים מיניים, תוך שימוש באלימות ואגב השמעת איומים. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים נגדו. 

בית המשפט קמא שחרר את העורר בתנאים מגבילים הכוללים איזוק אלקטרוני, מעצר בית מלא וצו עיכוב יציאה מן הארץ. בהמשך נעתר בית המשפט לבקשתו של העורר ואפשר הוצאתו לעבודה במהלך השבוע. 

העורר הורשע ביום 21.07.13 והמדינה ביקשה לעצור אותו עד למתן גזר הדין. בית המשפט קמא מצא שמשהורשע העורר בעבירות שיוחסו לו לא עומדת לו עוד חזקת החפות ונוכח חומרת העבירות והסמיכות למגורי המתלוננים, נקבע כי יש להיעתר לבקשת המדינה. על החלטה זו הוגש הערר דנן.

ב"כ העורר טען כי לא ניתנה לו הזדמנות ראויה להתמודד עם בקשת המדינה לעוצרו, דבר שגרם לו לעיוות דין. עוד נטען כי משהוחלט שלא לעצרו עד לתום ההליכים ולא חל שינוי בנסיבות, היה מקום להימנע ממעצרו או לכל הפחות לבחון חלופת מעצר עבורו, דבר שלא נעשה. ב"כ המדינה מנגד טענה שיש להבחין בין שלב המעצר לשלב שלאחר ההרשעה, שבו לא עומדת לעורר חזקת החפות. עוד טענה המדינה כי יש להביא בחשבון את המסר שיועבר למתלוננים אם ישוחרר ממעצרו לאחר שהורשע במעשים שיוחסו לו. 

בית המשפט מצא שההרשעה היא שיקול נכבד ורציני המתווסף לשיקולים שעל בית המשפט לשקול לעניין המעצר, שיקול שמשנה את נקודת האיזון ביחס לשאלת המעצר, אך שהוא איננו מצדיק לבדו את המעצר ואיננו מקים עילת מעצר "אוטומאטית". בענייננו ציין בית המשפט שעצם העובדה שהעורר הורשע בעבירות מין בקטינים מלמדת על מסוכנותו, אלא שבמסוכנות זו אין די, ויש לבחון גם עבורו אפשרות לשחרור לחלופת מעצר, משלא העלתה המדינה טענה בדבר חשש מהימלטות מהדין. בית המשפט קבע שבמקרה זה בית המשפט קמא לא ליבן את האפשרות לבחון חלופות מעצר עבור העורר ועל כן הוא השיב את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן האם ניתן לשחרר את העורר לחלופות אותן יציע. 

בית המשפט הוסיף וציין שלא נגרם לעורר במקרה דנן עיוות דין כטענתו, שהצריך לבטל את החלטתו של בית המשפט קמא, אך שלשם ההקפדה הנדרשת על זכויותיו הדיוניות, מן הראוי היה שהמדינה תיידע מראש את ב"כ העורר כי במקרה של הרשעה בדין היא תעתור למעצר עד למתן גזר הדין וכי ראוי שכך תעשה בעתיד. הדיון בעניינו של העורר הושב לבית המשפט קמא.

*הסניגור - פרסום כל החידושים המשפטיים בתחום הפלילי>>