ביהמ"ש העליון אישר בקשה לעריכת משפט חוזר למורשע בניסיון רצח

בית המשפט העליון קבע שהפגם הדיוני החמור שהוביל ל"הולדת" ראיה שטרם הוצגה בפני בית המשפט ועשויה לשנות את תוצאותיו, הקים חשש של ממש לעיוות דין בהרשעת המבקש בעבירת ניסיון הרצח ועל כן הורה על קיומו של משפט חוזר בעניינו בבית המשפט המחוזי. 

המבקש הורשע בשורת עבירות שבראשון ניסיון רצח ונידון ל 16 שנות מאסר בפועל. כנגד המבקש הוגש כתב אישום המחזיק שני אישומים. על פי האישום הראשון, הגיעו המבקש ואדם נוסף לקיוסק בבת ים שבו עבד המתלונן. המבקש החזיק באקדח ללא רישיון ואילו השותף נשא עימו סכין. כשהגיעו לקיוסק, המבקש ושותפו דחפו את המתלונן והפילו אותו. בשלב זה ירה המבקש במתלונן פעמיים והשותף דקר את המתלונן מספר דקירות. במהלך הדקירות בעט המבקש במתלונן מספר פעמים. עם סיום התקיפה נמלטו המבקש ושותפו מהמקום. כתוצאה מהאירוע נגרמו למתלונן חבלות רבות והוא עבר ניתוח. במהלך התקיפה נפגע גם המבקש ונגרם לו חתך. 

על פי האישום השני, בעקבות פציעתו של המבקש באותו הערב, נסע המבקש לאשדוד, במטרה לקבל טיפול רפואי. באשדוד פגש את בן דודו שמסר למבקש את כרטיס הזיהוי שלו וליווה אותו למרפאה. במרפאה קיבל המבקש טיפול רפואי תוך שהתחזה לבן דודו, ובהמשך התחזה בבית החולים כבן דודו. על פי הנטען המבקש התחזה לבן דודו על מנת להטעות את חוקרי המשטרה. 

בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש ביצע את המיוחס לו שכן הוכח כי מצלמות האבטחה שהיו בקיוסק תיעדו את המבקש. תימוכין נוספים נמצאו באיכון מכשירו הסלולארי של המבקש, תיעוד פציעה ברגלו שהתיישבה עם הפציעה שאכן קרתה לו, התנהגותו המפלילה בעת בריחתו לאשדוד, התחזותו לאחר (בה הודה), ושתיקתו בחקירותיו. בית המשפט קמא קבע עוד שהתקיימה במבקש כוונת קטילה ועל כן הרשיעו בניסיון הרצח. 

המבקש הגיש ערעור לבית המשפט העליון ושב וטען שלא הוכח כי הוא היה זה שהשתתף בתקיפת המתלונן. לחילופין טען המבקש שלא הוכח שליורה בסרטון האבטחה הייתה כוונה לקטול את המתלונן ומכאן שלא הוכחו יסודות העבירה של ניסיון רצח. בית המשפט העליון דחה את הערעור שכן נקבע שהוכח כי המבקש היה זה שתקף את המתלונן. גם טענתו החלופית של המבקש נדחתה שכן נקבע כי מדובר בהצגת גרסאות עובדתיות חלופיות שאין לאפשרה. עוד ציין בית המשפט שהעובדה שלא הצליח להשלים את העבירה אינה מעידה שלא הייתה לו כוונת קטילה. מכאן בקשה זו למשפט חוזר שהוגשה על ידי המבקש.

המבקש טען בבקשתו זו כי בידיו ראיה חדשה שלא הוצגה בעבר המוכיחה שלא עבר עבירה של ניסיון רצח. ב"כ המבקש הסביר כי המבקש התוודה שהוא היה זה שנראה בסרט האבטחה אלא שלא היו לא לו ולא לשותפו כוונות להמית את המתלונן, וכי לאירוע התקיפה היה המשך שלא הוצג בבית המשפט המוכיח שלא הייתה להם כוונת קטילה שכן, בסרט האבטחה שהושג על ידי ההגנה נראה בבירור כי לאחר סיום הסרטון שהוקרן בבית המשפט, הקימו המבקש ושותפו את המתלונן ונעמדו בסמוך אליו והמשיכו להתווכח עמו ללא כל הפעלת אלימות מצדם, ובסוף הסרטון נראו השלושה כשהם מתרחקים יחדיו מהמצלמה. ב"כ המבקש טען כי המדינה העלימה בכוונה את המשך הסרטון מבית המשפט ומההגנה וכי לאחר הצפייה בסרטון המלא התבררה מטרת הגעת השניים לקיוסק, שהייתה להתעמת עם המתלונן אך לא להרגו. הסנגור ביקש להרשיע את המבקש בעבירה המוגמרת של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות בלבד. ב"כ המדינה התנגדה לקבלת הבקשה וטענה שקיומו של הסרט החסר לא היה ידוע לה או למשטרה בעת משפטו של המבקש וזאת מטעמים טכניים והבהירה כי דובר בתקלה שאירעה בתום לב. חרף תקלה זו טענה המדינה כי אין בראיה החדשה בכדי לשנות את תוצאות המשפט שכן השיחה עם המתלונן אירעה רק לאחר שהמבקש ירה בו מספר יריות ואיננה רלוונטית ליריות עצמן, שכן באותה עת של הירי התקיימה במבקש כוונת קטילה. 

בית המשפט קבע כי בתיק דנא התקיים פגם דיוני חמור שהוביל ל"הולדת" ראיה שטרם הוצגה בפני בית המשפט ועשויה לשנות את תוצאותיו. בית המשפט ציין כי אמנם מדובר בתקלה טכנית במהותה שאיננה מכוונת, אך שאין בכך בכדי ליטול את עוקצה שכן בגינה לא הונח בפני בית המשפט מלוא חומר הראיות הרלוונטי ובגינה גם נפגעה זכותו של המבקש לעיין בחומר החקירה שנאסף כנגדו, ומכאן שמדובר בפגם שחומרתו ועוצמתו בלתי מבוטלות.

עוד קבע בית המשפט שהמבקש הצליח לבסס הסתברות לכך שהצגת הקטע החסר בפני הערכאה הדיונית עשויה להביא לשינוי לתוצאות המשפט לטובתו, שכן בקטע הנוסף יש כדי לשפוך אור על הלך הרוח של המבקש בעת אירוע התקיפה. לטעם בית המשפט, לא ניתן לשלול לחלוטין את האפשרות כי אם היה בית המשפט נחשף מראש לסרט האבטחה במלואו, היה בוחן בעיניים אחרות את רגע הירי ואת טענת המבקש לפיה יכול היה להמית את המתלונן באמצעות הסכין של שותפו. 

*הסניגור - פרסום כל החידושים המשפטיים בתחום הפלילי>>