זיכוי מביצוע עבירות שוד בשל חשש לפגם בזיהוי

הנאשם הואשם בשני מעשי שוד שבוצעו בחנות נוחות בתל-אביב. בין הצדדים לא התקיימה מחלוקת שאכן שני מעשי השוד בוצעו וכן לא הייתה מחלוקת בשאלת אופן ונסיבות ביצוע מעשי השוד. המחלוקת היחידה נותרה בשאלה האם הנאשם היה זה שביצע את השוד או מאן דהוא. יצוין כי לנאשם עבר פלילי עשיר.

ראיות המדינה הושתתו על עדות המתלונן שזיהה את הנאשם במסדר זיהוי תמונות וסרטון האבטחה מהאירוע. בעדותו המתלונן טען כי בשוד הראשון לא הצליח לזהות את השודד אך כי "נדמה לו" שמדובר באותו שודד שביצע את השוד השני. בעימות שנערך בין הנאשם למתלונן הטיח המתלונן בנאשם שהוא השודד. ב"כ הנאשם טען כי מסדר זיהוי התמונות לא היה תקין שכן המסדר נערך שלא במעמדו והוסיף כי המתלונן כלל לא היה בטוח בזיהויו של הנאשם וכשנשאל לגבי מידת בטחונו בזיהוי הנאשם ממספר 1- 10 ענה 6, ומכאן שכלל לא ניתן להרשיע את הנאשם על סמך האמור.

בית המשפט קבע שלא התקיימה סיבה ממשית שלא לזמן למסדר התמונות את הסנגור, בייחוד משלא דובר בחקירה שהיה צורך לקיימה בזריזות מיוחדת. עוד התרשם בית המשפט כי השודד בסרטון האבטחה אכן דמה לנאשם דנן, אך קבע שלא ניתן לדעת בוודאות כי מדובר בו. בית המשפט ביקש מהמדינה להזמין חוות דעת ממז"פ לצורך בחינת השוואת תמונות הנאשם לתמונות מהסרטון, אלא שאותה חוות דעת זיהתה בוודאות של 5 בלבד מתוך 10 את הנאשם כאותו שודד כך שנקבע שלא ניתן על סמך אותה חוות דעת לקבוע בוודאות כי מדובר בנאשם.

לאור האמור, קבע בית המשפט שחרף החשד הכבד והדמיון בין הנאשם לשודד, לא ניתן לקבוע במידת הוודאות הצריכה במשפט הפלילי כי הנאשם היה זה שביצע את מעשי השוד. הנאשם זוכה מחמת הספק ובקשת המדינה להותירו במעצר עד להגשת הערעור נדחתה.

*הסניגור - פרסום כל החידושים המשפטיים בתחום הפלילי>>