צו מניעה קבוע אינו יכול לשמש בסיס לאכיפה פלילית לאחר שחלפו שנתיים

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו בשני אישומים שונים, שלוש עבירות איומים כלפי פרודתו (להלן: המתלוננת) שבוצעו בחודשים ינואר-פברואר 2013, ושתי עבירות של הפרת הוראת חוקית. בכתב האישום נטען כי הנאשם איים על המתלוננת תוך הפרת צו מניעה קבוע שניתן ביום 03.08.10 על ידי בית המשפט לענייני משפחה שבמסגרתו נאסר עליו להגיע למקום מגוריה, למקום עבודתה, או להטרידה בדרך כלשהי.

הנאשם הודה כי איים על המתלוננת, אולם טען שלא עשה זאת אגב הפרת הצו, שכן מדובר בצו נעדר תוקף, או כזה שאינו יכול לשמש בסיס לאכיפה פלילית. לשיטתו של הסנגור, החוק מציב שני מסלולים אפשריים להטלת צו כגון זה שהוטל על הנאשם – הן זה הקבוע בחוק למניעת אלימות במשפחה, והן זה הקבוע בחוק למניעת הטרדה מאיימת, אולם שני המסלולים הללו מגבילים את תוקפו של הצו, והוא אינו יכול לעמוד בתוקף פרק זמן כה ממושך העולה על שנתיים. ב"כ המדינה מנגד, טען כי מדובר בצו שניתן בהסכמה, ועל כן בית המשפט לענייני משפחה פעל כדין ובהתאם לסמכותו, ומכאן האפשרות לראות בצו כ"הוראה חוקית" אותה הפר הנאשם בעצם איומיו כלפי המתלוננת.

בית המשפט הגיע למסקנה שיש מקום לקבל את טענת הסנגור ולהורות על זיכוי הנאשם משתי העבירות של הפרת ההוראה החוקית שכן צו מניעה קבוע שניתן לפני למעלה משנתיים, אינו יכול להוות בסיס ראוי לאכיפה פלילית, ואינו יכול להוות "הוראה חוקית" לצורך הרשעה בעבירה לפי ס' 287 לחוק העונשין. בית המשפט ציין כי אמנם בניגוד לדברי הסנגור, התקיים מסלול שלישי במסגרתו ניתן היה להוציא את הצו, המסלול של צו מניעה שניתן במסגרת התהליך שנוהל בבית המשפט לענייני משפחה, אלא שגם מסלול זה הינו מסלול מוגבל בזמן לשנתיים כפי שהובהר בפסיקת בתי המשפט העליון והמחוזי.

בית המשפט הוסיף כי הוא נתן דעתו לעובדה שמדובר בצו שניתן בהסכמה אך ציין שהנאשם לא היה מיוצג באותו הליך, כך שבנסיבות אלה לא היה די בהסכמתו בכדי להוביל להכשרת צו המניעה ככזה המקים בסיס לאכיפה פלילית, לאחר שחלפו יותר משנתיים.

בית המשפט הרשיע את הנאשם בשלוש עבירות של איומים והורה על זיכויו משתי העבירות של הפרת הוראה חוקית.

*הסניגור - פרסום כל החידושים המשפטיים בתחום הפלילי>>