קבלת טענת זוטי דברים, זיכוי מביצוע עבירה של פגיעה בפרטיות

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין פגיעה בפרטיות. על פי עובדות כתב האישום הנאשם הינו בן זוגה ואבי שבעת ילדיה של המתלוננת, עמה היה במועדים הרלוונטיים בהליכי גירושים. בכתב האישום נטען כי לאורך שבוע אחד נהג הנאשם לעקוב אחר המתלוננת, להתקשר באופן יומיומי אל ביתה ולשאול את ילדיהם המשותפים אודות מעשיה. כמו כן נטען כי ביום מסוים עקב הנאשם אחר המתלוננת והיא הבחינה בכך וכששאלה אותו לפשר מעשיו ענה כי היא עדיין נשואה לו וכי עליו לדעת היכן היא נמצאת וביקש לדעת מי היא המכרה עמה נפגשה. לאחר שהמתלוננת יצאה שוב מהבית החל הנאשם לכנות את המתלוננת "נואפת" והזהיר כי הוא מצלם אותה, ובאם תחזור מאוחר בלילה, ינעל את הדלת. הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום.

בית המשפט ציין כי לא הוכח בפניו שאכן הנאשם עקב אחר המתלוננת לאורך שבוע שלם וכי מלבד אמרת המתלוננת בנושא זה לא הצליחה המדינה לבסס את טענתה בדבר מעקבים פיזיים לאורך אותו שבוע, עד לאירוע אחרון. לפיכך הכרעת הדין במקרה זה התייחסה אך ורק ליום המעקב האחרון בלבד.

במהלך הדיון הוגשה לבית המשפט קלטת שמע שהוקלטה על ידי המתלוננת ותומללה על ידי המדינה בה נשמע בבירור קולו של הנאשם בערב האירוע המדובר. בית המשפט קבע כי הקלטה זו היוותה תיעוד אותנטי של אותו הערב וכי הקולות שנשמעו בה הנם קולות הנאשם והמתלוננת וכי על פי ממצאי הקלטת הנאשם אכן עקב אחר המתלוננת לבית חברתה. לנוכח מסקנתו זו קבע בית המשפט שלא ניתן לתת כל אמון בדברי הנאשם לפיהם כלל לא הלך אחר המתלוננת ולא שוחח עמה בנושא כלשהו פרט ניסיונו לברר מתי היא עומדת לשוב מבית חברתה. לצד דברים אלו, קבע בית המשפט שבנסיבות העניין, ככל שמדובר בעצם המעקב, לא ניתן לסמוך באופן מוחלט על דבריה של המתלוננת בבית המשפט באשר למכלול נסיבות האירוע וחומרתו, בשל החשש שהמתלוננת הקנתה לאירוע נופך מחמיר מזה שראוי לייחס לו באופן אובייקטיבי שכן היא טענה שהנאשם איים עליה, אך לא נותר כל זכר לאותו איום בקלטת שהגישה וכן טענה שהיא ברחה מהנאשם לבית חברתה אך טענתה זו לא הוכחה. בית המשפט קבע עוד כי הנאשם לא השמיע כלל דברי גידופים או אמירות בוטות כלפי המתלוננת ואף לא נקט כלפיה בצעקות.

לאור האמור עבר בית המשפט לבחון האם ראוי להרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו שכן כאמור דובר באירוע חד פעמי וממוקד. בית המשפט קבע כי מדובר במקרה גבולי וכי בהתחשב בהיקף המצומצם של העובדות שנקבעו לחובת הנאשם, ככל שביצע מעשה עיקוב שהוא בגדר "הטרדה", הרי שמדובר במעשה קל ערך שאינו מצדיק השתת אחריות פלילית על הנאשם, ושלכל הפחות התעורר הספק הסביר שמא התקיים הסייג של "זוטי דברים", ספק ממנו זכאי הנאשם ליהנות שכן על אף שבתחילת האירוע העליב הנאשם את המתלוננת, היא לא פנתה באופן מיידי למשטרה או לעזרת העוברים ושבים על אף שהיה ברשותה טלפון נייד ולא ביקשה מהנאשם לחדול או לעזוב את המקום. בנסיבות אלה נקבע כי הפגיעה במתלוננת, ככל שהתקיימה, לא הייתה בגדר "פגיעה של ממש", המצדיקה את מיצוי ההליך הפלילי עם הנאשם ואת הרשעתו בעבירה שיוחסה לו.

בית המשפט קבע שהיה ממש בטענותיו של הסנגור לעניין "זוטי הדברים" שכן התקיים ספק סביר שמא התקיים הסייג הנ"ל, ומשלא הוסר הספק חל הסייג והנאשם זוכה מהמיוחס לו בכתב האישום.

*הסניגור - פרסום כל החידושים המשפטיים בתחום הפלילי>>