|
| נראה לי עליתי על העניין, למה שופט בלבד מוסמך לתת צו מניעה זמני..
אם תסתכלו בתקנה 360..בראש התקנה רשום " בפרק זה", הכוונה לפרק כ"ח, ההגדרה של בית משפט שחלה גם על רשם שהוא שופט תקפה רק לפרק זה..היא לא חלה על פרקים אחרים בתקנות וגם לא על חוק בתי משפט..דהיינו שהסמכות של רשם שגם שופט, נתונה לכל אחד מהמקרים המצויינים, בפרק כ"ח לתקסד"א..ואם תסתכלו בסעיפים של הפרק, תראו שהוא מחולק לסימנים, כאשר סימן א' הוא כללי, ואחר כך הסימנים האחרים מפרטים כל אחד סעד מיוחד, ואין מזכירים בכל הפרק סעד מניעה זמני..הפרק מאוד ספציפי לסעדים מסויימים, והתקנות 360-373, הם כלליים שהתחולה שלהם על הסעדים הספציפיים שבפרק שמחולקים לאחר מכן לסימנים, כאשר לכל סעד ספציפי יש סימן אחר.
לעניין תקנה 1, ההגדרה של סעד זמני היא כל סעד שניתן להבטחת.....לרבות צו עשה, צו אל תעשה...... וכל סעד אחר לפי פרק כ"ח. ז"א שההגדרה מבדילה את הסעדים האחרים בראש ההגדרה של סעד זמני מאלה שבפרק כ"ח, שבגינם מוסמך לדון גם רשם שהוא שופט..
זו היא רק דעתי..והניתוח שלי לדברים..
|