|
| לא רשמת לנו את "כל הסיפור" ......... אז אל תבוא אלינו בטענות.
ביניינו, זה לא משנה בכלל, ביחוד שעשית זאת בשביל כ-ס-ף ......
מילא אם היית עושה זאת בשביל "להציל חיים" .... או משהו דחוף וחשוב.
אתה מבין לאיזה אסון היית עלול לגרום? גם עכשיו כשאתה בוגר יותר, לא נראה לי שהפנמת ....... אם אתה מספר לנו את "הסיפור האמיתי" בכזה רוגע ואדישות.
לדחיית המשפט היית צריך לדאוג מזמן עכשיו זה קצת מאוחר, נדמה לי.
אני מצטער שדוקא מי שמתכנן לתרום הרבה למדינה כחייל עשה שטות כזו, אבל החברה שלנו מרובת תאונות עקב שטויות, רשלנות, חוסר אחריות וכד' חייבת להוקיע התנהגויות כאלה.
הבאת דוגמא מה היה קורה אם מישהו היה פוגע בך..... כשלא היה לך ביטוח, תחשוב מה היה קורה לאותו אחד שאם חלילה היית פוגע בו, מה היה קורה למשפחתו ולמשפחתך.
ולפני סיום, לגבי העונש - תחשוב לרגע איזה עונש היית נותן לנער צעיר שהיה במקומך והיה פוגע בך / באחיך ..........
סליחה שלא עזרתי לך.
לתשומת ליבך - לא ענית לתגובות לידיעה שלך, תתייחס אליהן.
להלן שיר שכתבה אמא שכולה :
להיות אמא - קולה של אם שכולה
להיות אם שכולה זה להרגיש ברגע את ניפוץ החלום,
את הגוף המתכווץ, הלב הקרוע, להרגיש את הרחם מדממת ואת חבל הטבור נקרע באכזריות שקוטעת את קיומך – קיומינו, להרגיש כאב שאת עוצמתו לא ידעתי מעולם.
להיות אם שכולה, זה להרגיש איך ברגע מתחלפת לה שמחת חיים בעצב, בכאב, בתוגה, לראות את הקשת בענן בצבעים של אפור ושחור, להרגיש געגוע שאין לו מרפא, געגוע שהולך ומתעצם עם הזמן, געגוע למי שהיית, למי שיכולת להיות , געגועים למשפחה שהיינו, געגועים לחלום.
להיות אם שכולה, זה לחיות את העבר, לחיות את הזכרון לא לשכוח שום פרט, לזכור את המראה, הריח, תנועות הגוף המבט בעיניים, להרגיש מתוככי הזכרון את החיבוק המדהים, לשמוע את הקול ולפחד-כן לפחד שהמוח יבגוד ואולי פרט כזה או אחר יישכח.
להיות אם שכולה, זה לקום כל בוקר בלי שיר בלב, להסתכל על הדלת ולדעת שהיא תפתח אבל אתה לא תהיה שם, לציין את יום הולדתך בלעדיך, ולהניח פרחים על קברך במקום ממתקים על מיטתך, לציין עוד שנה בלעדיך, ולא להיות ביום כלולותיך, לא לראות אותך מאוהב, מאושר, מתעצב, מתמודד, מנצח, לא לראות אותך...לא להרגיש אותך....לא להאכיל אותך...
כל כך הרבה לא...
להיות אם שכולה, זה להלך על חבל דק שמפריד בין החיים אתך לחיים בלעדיך, בין הקיום הפיזי שלי לאין שלך, לבחור בחיים ולגלות שזו הדרך הקשה,
להבין שאת הכאב הנורא ניתן למהול באהבה ובנתינה,
האהבה ממלאת את ליבי ומלטפת את פצעי, והנתינה מעניקה משמעות לחיי.
ניר, צעיר בני, נהרג בנובמבר 2003 בתאונת דרכים אכזרית ומיותרת והוא רק בן 19 וחצי. את חייו אפיינו שמחת חיים מתפרצת שדבקה בכל מי שהכיר אותו, אהבה ונתינה אין סופית לחבריו הרבים, ובמותו השאיר לי צוואה רוחנית, להעביר מסר של "קדושת החיים" לצעירים ובני נוער למען יקחו אחריות על חייהם בנהיגה , וכך בחרתי להקדיש חלק ניכר מזמני ומכוחותי, למפגשים עם חיילים ומפקדים בבסיסים בכל רחבי הארץ, בתקווה שאוכל למנוע תאונות דרכים בקירבם.
אמהות יקרות, אמהות זו הבחירה הטבעית שלנו,
לקבל את ההגדרה של אם שכולה זו גזירה שנכפתה עלינו, להיות האמהות של כל ילדינו זו הבחירה הקיומית שלנו, החלטה שנותנת משמעות לחיינו ומכבדת את זכרו של ילדינו המת. להיות אם כל ילדי, זה להרחיב את ליבי, למצוא את האור בעיני ילדי החיים, להזין את נפשי בקולם, בצחוקם המתגלגל, בקיומם, בהוויתם
להשתתף בכל ליבי ברגעים השמחים שלהם, ולחלוק עמם את כאבם, לדעת שהשמחה והצער גרים להם ביחד ,
להיות להם למשענת בחייהם, לעזור להם לשאת את כאבם.
האהבה והנתינה הן מקור חיים, הן מתגמלות ונותנות כוח לשאת את המשא הכבד.
נכתב ע"י טלי לנדסמן אמו של רב"ט ניר לנדסמן ז"ל
בטקס יום ההתיחדות עם חללי התותחנים 28.9.2005
שנה טובה בה ננהג ללא עבירות תנועה !
כנס עמותת "אנשים באדום" ביום רביעי ה 13.10.10 בשעות 18:00-21:00
בפתח תקווה. לפרטים נוספים ולהרשמה
http://www.anashimbeadom.org/invitation.asp
אם גם אצלך בוער נושא הקטל בכבישים וברצונך לתרום למען צמצום האסונות בדרכים,
אני מזמין אותך להצטרף אלי לפעילות במסגרת עמותת "אנשים באדום" http://anashimbeadom.org/
גיא הלוי, פעיל להגברת המודעות לסכנות שבכביש ומתנדב במשטרה, מייל : guyhalevy@gmail.com
|