|
| שמשון הגיבור שלום,
שאלתך אינה פשוטה כלל ועיקר ואסביר דברי להלן:
ככלל, הפרת זכויות יוצרים היא עוולה אזרחית נזיקית ומשכך כפופה היא אף לפקודת הנזיקין (מעבר לחוק זכויות יוצרים החדש ועוד).
זכות יוצרים על דרך הכלל שייכת למעביד ולא לעובד ומשכך , זכות המעביד לקבל פיצויים בגין הפרת זכות שעובדו יצר בשעות העבודה.
במידה והעובד תבע בגין הפרת זכות יוצרים וזכה בתביעתו, המעביד יכול לתבוע ממנו (מהעובד שהינו היוצר אך אינו בעל הזכות בדרך כלל)תביעת השבה אם נהנה בגין כך מפיצויים וכיו"ב.
ס' 7(א) לפקנ"ז קבע חסינות עובדי מדינה במצבים בהם עוולה נזיקית בוצעה שלא בשיוויון נפש ובהיעדר כוונת זדון ובמסגרת תפקיד העובד.
על מנת להיכנס לגדרו של הסעיף, על המדינה - ביחס לעובדי מדינה - להסכים לחסינות זו והיא אינה חייבת לתיתה.
מכאן, שישנם מצבים בהם עשה עובד עוולה נזיקית והוא יחוייב בה בעצמו והמעביד יבחר שלא "להיכנס לנעליו" באמצעות סעיף החסינות.
מכיוון שהפרת זכות יוצרים היא עוולה נזיקית לכל דבר ועניין, הרי שניתן לתבוע עובד בגינה בקל וחומר מעובד מדינה.
יחד עם זאת, "הנייר סובל הכל" וכתב התביעה יכול ויהא נגד העובד והמעביד כאחד ולתביעה כזו יש על מה לסמוך, שכן למעביד יש אחריות שילוחית כלפי עובדיו ולכן, גם אם שגה העובד ועשה עוולה, במצבים מסויימים, המעביד יהא צד נכון לתביעה גם כן (למשל, כשלא חידד נהלים ו/או דרש מהעובד השגת מטרות שהיה ברור כי יובילו אותו להפרה וכיו"ב).
לסיכום: ניתן לתבוע העובד - מפר הזכות - בגין ההפרה הישירה ו/או את המעביד בגין אחריות שילוחית ומנגד המעביד יכול לבחור "להיכנס בנעלי" העובד בקונסטלציה כלשהי אם יבחר בזאת.
|