|
| לעו"ד שלום רב.
בן 20. לפני כחצי שנה כשאני בכלא צבאי החליט הפסיכיאטר של המתקן להעביר אותי לאשפוז בברה"נ. ודרש בתוקף שאני יסכים ואשתף פעולה.
שאלתי,והיה ואני לא מסכים,הפסיכיאטר השיב נשתמש בכוח לאשפוז כפוי בשל תחושת חוסר האונים - כשאני בעמדת נחיתות וחושש מהאיום -הסכמתי מחוסר ברירה.
כאמור, האולטימטום של הפסיכיאטר כבר מראש כוחני ופועל יוצא של אשפוז כפוי. הרי אולצתי למלא תכתיב בכפייה ולעשות לפי רצון האחר מבלי שניתן לי לבחור אחרת.
לאחר 5 ימי אשפוז השתחררתי מהאשפוז - ופוטרתי משרות צבאי.על 21 רפואי. כאילו שלא די בעוגמת הנפש בלשון המעטה - במכתב השחרור מבהר"נ כתוב אושפז מרצון - זה שקר וכל מילה נוספת מיותרת.
מיום המקרה אני מרגיש מת חי פגוע ומושפל בלשון המעטה, נראה שהנפש פצועה ומצולקת. מיום המקרה אני במתח חי בפחד, מתרחק ממקומות סגורים ולא מצליח להיכנס למסלול מסודר.
*האם הפסיכיאטר פעל כשורה, לפי פקודת הרופאים, פקודות מטכ"ל, ותוך הקפדה על זכויות החולה ?
*האם הייתה אלטרנטיבה אחרת שמנעו ממני ושלא הובאה לידיעתי גם מצד הפסיכיאטר ?
*האם ההחלטה להעברה לאשפוז נמצאת רק בידיו של הפסיכיאטר או שמה יש עוד גורמים שהיה מחובתם להיות מעורבים בשרשרת הפיקוד / הרפואי ובחרו להיכנס לתרדמת.
האם בגין הנ"ל ניתן להגיש תביעה על "תקיפה רפואית" לחץ נפשי ואירוע טראומטי?
האם בגין הנ"ל ניתן להגיש תביעה על רשלנות רפואית ניצול ופגיעה מצד בעל סמכות ?
האם בגין התרחיש הנ"ל ניתן להגיש תביעה להכרה נגד משרד הביטחון?
בתודה מראש.
בכבוד רב .
ניר
|