|
| שלום
אבי נותח בבית חולים לצורך הסרת גידול סרטני במעי. במהלך הניתוח נחתכה בשוגג צינורית השתן וכתוצאה נדרש היה לבצע טיפול כירוגי לטיפול בחתך.
הטיפול כלל הוספת תותב פנימי וצינוריות ניקוז (חוץ בטנית) וקטטר.
במהלך האישפוז נעשתה הבחנה ע"י המנתח כי אפשר להוציא את הקטטר. אולם כתוצאה מכאבי התופת אותם סבל אבי יותר מ 24 שעות, הוחלט להחזיר את הקטטר.
לאחר כשבועיים מתאריך הניתוח שוחרר אבי הביתה עם תותב פנימי, צינורית ניקוז והקטטר.
במהלך התקופה בה שהה בבית החלו אירועי חום וצמרמורות קשות. למרות היות אבי בקשר יומי קבוע עם הרופא המנתח. טען הרופא כי זו שפעת ויש לפנות לרופא המשפחה. זאת ועוד בביקור שיזם אבי לאחר כשבוע אצל הרופא המנתח, טען הרופא כי לא רואה כל בעיה ושהחום כנראה נובע משפעת.
לאחר מספר ימים אבי פנה למיון בבית חולים אחר שם במיידי ביצעו מספר בדיקות פשוטות בעטין הובהל אבי מיידית לחדר ניתוח להסרת התותב כתוצאה מזיהום קשה וסתימה בתותב, והחל קבלת טיפול אנטיביוטי. הניתוח בוצע בדקה התשעים לפני פגיעה אנושה בכליה!
אבי שוחרר מבית החולים לאחר ניתוח נוסף עוקף בעיית צינורית השתן, שמטרתו היתה אחת ויחידה לאפשר לו להתחיל בטיפולים הכימותרפיים (מרגע הסרת הגידול יש זמן שממנו חייבים להתחיל בטיפול). אבי ייצטרך לעבור שוב ניתוח בצינורית השתן בהמשך.
למעשה המנתח שהסיר את הגידול וגם פגע בצינורית השתן הנחה על שחרור אבי מבית החולים להערכתי מתוך "חסכון כספי" ולאורך כל הזמן בו אבי התלונן על כאבים וחום בהיותו בבית, הרופא נמנע מלקחת יוזמה ולדרוש בדיקות או לדרוש אשפוז לבדיקת אבי תוך ניסיונות חוזרים ונשנים "לנפנף אותו".
להבנתי זו רשלנות רפואית כפולה של:
פגיעה באיבר חיוני.
הזנחה פושעת בטיפול בבעיה שיצר הרופא בעצמו.
מעבר לכך אבי נאלץ :
1. לשהות בבית החולים במצטבר 3 שבועות יותר ממה שהיה צריך
2. לסבול (קטטר במשך 6 שבועות ברציפות).
3. לדחות את הטיפול הכימותרפי עד לרגע האחרון.
מה דעתכם? הם יש כאן קייס אמיתי לתביעה?
תודה
מה דעתכם?
|