|
| ביום שישי הגעתי עם אבא שלי לחדר מיון בין 16:30 ל 17:00.
בדקו לאבי חום,לקחו דם. ביום הזה לא היו אנשים רבים. אחרי זה חיכינו לבדיקת
רופא. עברו ארבע שעות,אבא שלי כבר צעק מכאבים,ביקש אפילו למות מרוב
כאבים,ואף אחד לא בא.
אחרי שביקשנו שמישהו יבדוק אותו כי היו לו כאבים מטורפים,הגיע רופאה ובדקה
אותו. ב11 בערב שאלנו אותה מתי הוא ישלחו אותו למחלקה המתאימה והיא אמרה
שהוא לא מתאים לשום מחלקה (הוא עדיין המשיך לצעוק מכאבים) היא גם אמרה שאין
לו שום דבר,הוא לא מתאים לבית חולים ושניקח אותו הביתה. התחלנו לשכנע אותה
שכן תקבל אותו,כי הוא כן צריך טיפול. היא אמרה שלא אכפת לה ושניסע הביתה.
כך זה המשיך עד 1 בלילה אז היא החליטה לקרוא לכירורג והיא הסבירה לכירורג
שאבי לא מתאים לשום מחלקה. דיברנו עם הכירורג והוא הסגים לקבל את
אבי.בצילום שעשו לו גילו בקע בסרעפת שלא מצריכה טיפול ולכן היא שוב אמרה
לנו לנסוע הביתה. למרות זאת הכירורג הסכים לקבל אותנו ולהמשיך עם הבדיקות.
במשך שמונה שעות הוא צעק מכאב,היו לו בחילות והוא לא קיבל טיפול.
נסענו הביתה ב2 בלילה ובבוקר הבא -שבת נסענו שוב לבית החולים וראינו שבחדר
הרופאים נאבקים על חייו כי הוא גסס (לחץ דם נמוך,הוא איבד את הכרתו מרוב
כאב הוא היה בשוק בגלל הכאב) אותה הרופאה מחדר המיון סירבה לקרוא למומחים
בטענה שכבר שבת. כשאבי הגיע לקרדיולוגיה סוף סוף הוא קיבל תשומת לב ,ובגלל
שקיבל שוק מהכאב לא היה אפשרי לעשות לו צינתור.
כרגע אבי נמצא בבית החולים כמעט ללא רוח חיים, הרופא אמר שאילו היה עושה את
הצינתור ביום שישי היה ניתן להציל את אבי,אבל היות ובגלל הרופאה אבי לא
הגיע כבר ביום שישי למחלקה אין הרבה דברים שניתן לעשות עבורו במצבו.
|