|
| ככלל כל ניתוח מחייב את הסכמת המנותח (לבד ממצבים בהם הוא לא יכול לתיתה ו/או לא מומלץ שיתנה מסיבות המיטיבות בכך עם מצבו הגופני ו/או הנפשי וגם אז יש פרודצדורות חלופיות).
ההסכמה צריכה להיות הסכמה מדעת, קרי: הסכמה שניתנה לאחר פירוט הטיפול בפני המנותח, סיכויין אל מול סיכוניו, טיפולים אלטרנטיביים וכיו"ב.
ככל שהניתוח פחות נדרש ו/או הטיפול הוא חדשני ו"שונה" - על ההסכמה להינתן בגילוי מורחב ככל הניתן של הניתוח.
זאת ועוד. אף חתימת המנותח היא אך ראייה אך לא בהכרח מעידה על הסכמה מדעת שזו, כאמור, צריכה להיות מוסברת למנותח אף בעל-פה ובפרוטרוט ע"פ חוק זכויות החולה.
אם לא ניתנה הסכמה מדעת ואפילו הניתוח הצליח, הרי שמדובר בפגיעה בזכויות המנותח, באוטונומיה האישית שלו ואולי אפילו ניתן לגרוס, במצבים מסויימים, שהניתוח עולה כדי ביצוע עוולת התקיפה שהינה עוולה נזיקית לכל דבר ועניין במובן זה.
כל זאת כשלא נגרם נזק, ומשכך קל וחומר בן בנו של קל וחומר שאם נגרם נזק בניתוח - הרי שאי קבלת הסכמה מדעת משמשת כרועץ למנתח.
|