|
| חייל נפגע בשירות. הצבא יודע לפי הרשום במסמכים שנמצאים ברשותו שזה עקב גורם בשירות . החייל חולה מאושפז, משוחרר
ומת לפני תום שבע שנים מיום שנפגע בשירות. לפי סעיף 21
לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה "מותר לנקוט בצעדים משפטים
כדי לזכות בתגמולים לפי חוק זה" . דהיינו המשפחה יכולה להגיש תביעה . מה הסדר המקובל במשרד הבטחון ומה הסדר לפי החוק. יש טופס מיוחד שבאמצעותו המשפחה מגישה את התביעה והמשפחה מגישה את התביעה כפי שנאמר בסעיף 23 לחוק. עכשיו התביעה צריכה לעבור לקצין התגמולים שקובע את הזכאות של המשפחה או מבקש ממנה פרטים נוספים. ז"א מפעיל סמכויות כועדת חקירה
וחייב לשלוח החלטה מנומקת בטופס כפי שהוא שולח באופן שווה לכלל המשפחות ובו הוא קובע אם המשפחה זכאית או לא ומדוע
ובאותו טופס יש הוראות איפה ואיך והיכן צריך להגיש ערעור. כל זה במסגרת סעיף 23 . אחר כך הועדה צריכה לאשר או לדחות את ההחלטה . לפי הנאמר [אם זכרוני אינו מטעני בסעיף 25 [ג] .
וכו' וכו' זה סדר הדין לפי הנאמר בחוק. הועדה גם צריכה לשבת כועדת חקירה דהיינו לסייע למשפחה לקבל את כל הרשומות הנמצאות במשרד הבטחון ואת כל המידע הדרוש על מנת שתוכל להרים
את הנטל הדרוש, כיוון שיש פסיקה שהרשומות הן שקובעות.
השאלה היא : אם יש מקרה שבו לא פועלים בסדר הדין הזה,
ומקמבנים הליך מפלה בדרכים שלא קבע המחוקק,
אם מתוך כוונה להתיש את המשפחה ולמנוע ממנה לקבל זכויות מיום הפטירה ואם מתוך שיקול אחר , כאשר הנתבעים יודעים בדיוק את סדר הדין והוראות החוק ובמקרים אחרים פועלים בסדר דין כפי הוראות החוק. האם לא מדובר באפליה.ושלילת זכות כאשר מדובר בחוק סוציאלי המחייב להפעיל סמכויות בדרך המועילה ביותר, על בסיס הרשומות הרפואיות והמידע הרפואי הקיים ולסגור עניין בקיצור
במקום לסחוב הליך ללא תכלית באמצעים פסולים.
|