|
| יש קשר עקיף, כדלקמן:
1. אני אתן לך דוגמא מציאותית, בתאונות פח (דרכים בלי נזקי גוף), עורכי דין רבים טוענים לתחולת סעיף 41. כלומר, מראש הטענה היא כי הנטל צריך לעבור לנתבע.
כאן אין כל נזק ראייתי.
2. בתיקים של רשלנות רפואית, כאשר המוסד הרפואי איבד את דו"ח הטיפול\סיכום המחלה, אז הפסיקה למשל קבעה כי מדובר הרי "בנזק ראייתי". אז, גם הנטל (מכוח פסיקה בלבד) הוא על הנתבע- בית החולים. למה? כי הואיל ונגרם נזק ראייתי, קרא: התובע (החולה) אינו יכול להוכיח רשלנות, אז מן הצדק שהנתבע שגרם לנזק הראייתי יוכיח שהוא לא התרשל. כלומר הפסיקה העבירה את הנטל לבית החולים.
גם כאן, חל סעיף 41, אבל הוא חל עקב קיומו של נזק ראייתי, והוא חל מכוח הפסיקה.
אם "נזקק", לא כל אירוע רשלנות, נכנס לקטיגוריה של סעיף 41, אבל כל אירוע של נזק ראייתי, נכנס לקטיגוריה של סעיף 41.
בהצלחה,
|