|
| שני שלום.
הנושא שאת מעלה הינו נושא מעניין, וזאת לאור הגישות השונות בין במשפט העברי לישראלי בנושא השליח / המסייע / המשדל לדבר עבירה.
כידוע ע"פ המשפט הישראלי, המשדל המסייע ושליח לדבר עבירה הינם שותפים לעברה ונוטלים עונש כמבצעים לכל דבר ועניין. בתנאי שמתקיים יסודות העבירה כמובן.
אולם, במשפט הישראלי אין הדבר כן, הגמ' בקידושין ( דף מב) מסיקה שלמרות שבדבר מצווה הכלל הוא "שלוחו של אדם כמותו" אך אם אדם שולח שליח שיעבור עבירה אין שליח לדבר עבירה, משום ש"דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים"... בביאור הדבר נחלקו המפרשים סמ"ע, (חו"מ, סימן קפב, ס"ק ב )ביאר, שהכוונה היא אם הקב"ה מצווה עליך לא לבצע דבר מסויים ובא אדם ואומר לך לבצע זאת, ודאי שעליך לשמוע לקב"ה מאשר לאותו אדם. אולם הש"ך (חו"מ, סימן שמח, ס"ק ו) מבאר שמוסד השליחות הוא חידוש שחידשה התורה, ובלעדיו לא היה אפשר לעשות פעולה משפטית אלא באופן אישי. ומאחר שמדובר בחידוש, אין לכלול בו אלא פעולות הדומות לאלה שדיברה בהן התורה, כלומר פעולות שעיקרן היתר דווקא, כגון קידושין וגירושין.
גישתו של הסמ"ע קשה מכיון שישנם שלשה איסורים יוצאי דופן: מעילה, שליחות יד וטביחה ומכירה, בהן יש ריבוי מיוחד בפסוקים שאדם חייב גם אם עשה את המעשה על ידי שלוחו. ולפי גישתו של הסמ"ע מדוע ישנו הבדל בין האיסורים?
ישנה מח' נוספת המובאת בראשונים מהו תוכן הכלל 'אין שליח לדבר עבירה'. האם גם בדבר עבירה השליחות חלה ומעשה השליח מתייחס למשלח, ורק האחריות על העונש מוטלת על השליח כי "דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים", או שכיון שאיו שאין שליח לדבר עבירה אז השליחות כלל אינה חלה, ומעשה השליח כלל אינו מיוחס למשלח.
המעיין במאמרו של אהרון ברק (חוק השליחות, ירושלים תשנ"ו, פסקה 213) ימצא כי הוא משלב בין המשפט העברי לישראלי על אף הניגודיות לכאורה, ומבאר כי גם במשפט הישראלי, אין שליח בדבר עבירה, וכי חוק השליחות, אינו חל אלא על פעולות שהן במסגרת הדין. חוק השליחות בא לאפשר לאדם להרחיב את תחום פעילותו המשפטית. לעומת זאת, מטרת הדינים המטילים אחריות בגין פעולות אסורות הפוכה, למנוע את האדם מלבצע פעולות אלה, אם על ידי הענשתו אם על ידי חיובו לשלם פיצוי לניזוק. אמנם החוק מכיר במושג "אחריות שילוחית", אך לא מכוח חוק השליחות, שהרי לפי חוק השליחות השלוח יוצא מן התמונה, ואילו האחריות השילוחית נוספת על אחריותו האישית של השלוח. נמצא שעל פעולות שהן בניגוד לדין, אין להחיל את עקרונות חוק השליחות, ומי שעושה פעולה משפטית מנוגדת לדין באמצעות שלוח, אין לפעולתו תוקף כלפי השולח ואינה משנה את מצבו המשפטי, להוציא האחריות הפלילית או הנזיקית שחוקים אחרים עשויים להטיל עליו.
|