סיום עבודה עקב פטירת המעסיק

המעסיק שלי, רופא בעל קליניקה לעריכת חוו"ד נזיקיות, נפטר באפריל 23 לאחר 8 שנות עבודה משותפות ועוד 1/2 שנה כמחליפה בשנת 2014. היו כביכול יחסי עבודה מעולים, בפועל ממש עשק אותי. לפני שנפטר ביקש שאסייע בגביית חובות מחב' ביטוח (קרוב ל-300 אלף ש"ח). הבן שלו (רו"ח, שותף בכיר באחד התאגידים הגדולים), פנה אלי מספר ימים לפני מות אביו והיה מאוד תובעני, החל להריץ פקודות - TO BOSS ME AROUND, הרגשתי שהוא רודה בי כאילו אני מזכירתו האישית בתאגיד (שמקבלת תנאים מעולים, להבדיל) ודרש שאתמסר כולי בכל יום, כל היום, לגביית החובות, ו"אתקתק" את הגביה והעביר עלי ביקורת שאני איטית ומשהו לא בסדר איתי. היה מאוד מתנשא ויהיר.

בפועל, אבא שלו שילם גרושים, המסגרת היתה לפי 1/3 משרה, 13 שעות בשבוע, 3300 שח בחודש נטו, אבל נאלצתי להיות במכסימום זמינות0-בכל יום ושעה לפניות ובקשות מעוה"ד, ביהמ"ש והלקוחות - כמו "כונן" בצבא, או ברפואה, בסטנד ביי, באופן גלובאלי, בכל יום ושע. הדבר פגע בחופש התעסוקתי, בכושר השתכרותי (לא יכולתי לקחת ג'וב נוסף בשעה שאמורה לענות לטלפונים של המרפאה) ובחיי האישיים והחברתיים, וכל זה, בשביל פרוטות.

מנהלות מרפאה עם אחריות כמו שהיתה עלי מקבלות משכורת מכובדת, לפי מסגרת של משרה מלאה. זה גם הדבר המרכזי שברצוני לתבוע – הפרשי שכר. הסוגיה שאני מעלה מתייחסת לשאלה-האם בכלל הייתי חייבת לעשות משהו עבור הבן והמשפחה, לקבל מרות, לאחר שהמעסיק נפטר והמרפאה נסגרה (הרופא הודיע לי בסוף מרץ 23 על הסגירה).

האב, הרופא, ידע שהוא הולך לקראת מותו (חלה בקורונה והריאות התמוטטו). מס' פעמים רציתי לעזוב, אבל בכל פעם התחנן שאשאר ושבכל מקרה, אתן לו 3 חודשים התראה אם אעזוב ותשובתי היתה שנדרשת הדדיות, שאם יפטרני, גם לי מגיעים 3 חודשים – בין לעבודה ובין להסתגלות. אני קיימתי את מילתי. הבן מתכחש להסכמה זו, והחליט שלא ישלם לי עבור חודש יוני 23 (החודש השלישי). מה לעשות שגביה דורשת זמן רב ובמקביל, טיפלתי באינסוף פניות ובקשות של עורכי דין לטלפון הפרטי. בינתיים אני משערת שאשת הרופא שמחה שכספים זורמים לחשבונה, תודות למאמצי - מעל 200 אלף ש"ח.

העניין: עד עכשיו לא נכנס שקל לחשבון שלי: לא עבור עבודתי באפריל 23 ובמאי 23. הבטחתי שאתן לו מס' ימים בודדים ביוני להשלמת הגביה, אבל לצערי עד לרגע זה, העניין לא הסתיים ואני עדיין על הגביה, כך שגם על יוני מגיע לי תשלום, אבל הוא הודיעני שלא ישלם על יוני.

לפני עשרה ימים הטלפון שלי התקלקל (הפרטי, שעליו אני משלמת ושאיתו עבדתי במרפאה במקביל לנייד של המרפאה שאותו הבן ניתק) והחלטתי לקחת פסק זמן ולנתק מגע בשביל השקט הנפשי. גם אין לי כסף לקנות מכשיר חדש. אין שום חוזה בכתב ביני לבין האב ובטח לא מול הבן. נשאלת השאלה: המעסיק שלי נפטר ואין יותר מרפאה - האם הייתי בכלל חייבת לעזור למשפחה? לקבל הוראות מהבן שהכרתי רק בשבעה ולא היה המעסיק שלי?

הבן לוחץ שאגיע למרתף הבית של אביו, ששם נמצא מחשב המרפאה והניירת ואעביר לו חפיפה על כל פעילות המרפאה (מדובר על הרבה שעות). אבל... אני לא מסוגלת נפשית לעשות את זה. אני כבר חודשיים ו-2/3 חשה שיושבות לי ריחיים על הצוואר. האם אני חייבת להגיע לבית האב ולהעביר שעות רבות בהסברים על המרפאה עם אדם שהתייחס אלי בהתנשאות ובביקורת ולא הכניס לי משכורת? האם אני פטורה מלהגיע ולתת חפיפה?