מחיקת הערת אזהרה בטאבו

קודם כל, סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין קובע: "חוק ההתיישנות, תשי״ח-1958, לא יחול על תביעות לקיום זכות במקרקעין מוסדרים, אולם אין בכך כדי למנוע טענה מכוח ההתיישנות שאדם היה זכאי לטעון אותה לפני תחילת חוק זה”. יום התחילה, 1 בינואר 1970, נקבע בסעיף 169 לחוק.

לכן ההתיישנות במקרקעין מוסדרים אינה עשרים וחמש שנים "בכל מקרה" (כפי שנקבע בחוק ההתיישנות, שקדם לחוק המקרקעין), אלא בתביעות שהתיישנו לפני 1 בינואר 1970 וכן גם (לפי הפסיקה) בתביעות לזכות שאינה רשומה (זכות חוזית או זכות שלא נרשמה בשל טעות או מרמה). תביעות לזכות רשומה, שלא התיישנו לפני 1 בינואר 1970, אינן מתיישנות.

על כל פנים, השאלה בשרשור זה אינה על תביעה לקיום זכות במקרקעין מוסדרים, אלא להחזר הלוואה. תביעה כזו מתיישנת בתוך שבע שנים מהיום שנולדה עילתה, בהתאם לסעיף 5(1) ו-6 לחוק ההתיישנות (אלא אם כן מתקיים אחד החריגים המפורטים בהמשך החוק).

אבל ההתיישנות אינה מבטלת את החוב עצמו, אלא את האפשרות לתבוע אותו (סעיף 2 סיפא לחוק). לכן ההתיישנות כשלעצמה אינה עילה לביטול הערת האזהרה, וכל מקרה ייבחן לגופו.