|
| מרגע ששילמת את הקנס, את
נחשבת כמי שהודתה באשמה, הורשעה
ונענשה על העבירה שעברה (ראי
סעיף 229(ח) לחוק
סדר הדין הפלילי [נוסח
משולב]).
על כן, לדעתי,
אין שום בסיס חוקי והגיוני
לדרישתך, שבעלי המשאית,
שבשל רשלנות הנוהג בה נמנעה
ממך חניה במקום שרצית, יפצו
אותך על הקנס ששילמת בשל חניה אסורה במקום
אחר. הקנס הזה אינו נזק
שנגרם לך, שנבע באורח טבעי
וישיר מעוולת הנתבע (ראי
סעיף 76(1) לפקודת הנזיקין),
אלא, כאמור,
עונש על עבירה שעברת ביודעין
ושהודית בה.
הייתה לך אפשרות לחנות במקום
אחר באופן חוקי ולתבוע פיצוי על האיחור
להגיע למחוז חפצך.
הייתה לך גם ברירה לבקש להישפט
ולטעון במשפט, שנאלצת לעבור
את אותה עבירה חניה. אבל
את בחרת להודות באשמה מראש ולשאת בעונש,
מן הסתם משום שסברת, שבית
המשפט ידחה את טיעונייך (כפי
שדחה אותם התובע), ואולי
אף יטיל עלייך קנס גבוה יותר. אין
לך עילה לדרוש מאיש פיצוי בשל כך.
נ"ב: תג
נָכֶה, ולא "תו
נכה" (ראי סעיף 1(א)
לחוק חניה לנָכִים).
|