|
| 1. “חוק הטכנאים", קרי:
סעיף 18א(ג)
ו-(ד) לחוק
הגנת הצרכן, על-פי
ניסוחו, אינו חל על איחור
(או אי הגעה) של
טכנאי, או עובד אחר,
שאמור לבוא רק כדי לנתק ממיר
ולקחת אותו אחרי הינתקות משירות.
2. אי תחולת החוק אין פירושה,
שהנפגע מהאיחור אינו זכאי
לפיצוי כלל, אלא שהוא אינו
זכאי לפיצוי בסכומים הקבועים באותו חוק
בלא הוכחת נזק. עקרונית,
אם הופר הסכם אתך, ונגרם
לך בשל כך נזק שאתה יכול להוכיחו,
זכותך לתבוע פיצוי לפי חוק
החוזים, בלי קשר ל"חוק
הטכנאים".
3. בהקשר לסוגיה הנדונה נכתב
באתר המועצה הישראלית לצרכנות כך:
“בתק (י-ם)
2621/08 אסף אבני נ' די.בי.אס
שירותי לווין (1998) בית המשפט
קבע כי 'חוק הטכנאים'
חל במקרה של ניתוק הממיר והחזרתו
לחברת הוט וחייב את הוט לשלם לצרכן פיצוי
של 2,000 ש"ח
לאור הזמן הרב שהמתין הצרכן לטכנאי בביתו".
הגבתי על הציטוט הנ"ל,
בפורום אחר, ב-
20 באוגוסט 2015, ואחזור
על הדברים שכתבתי אז:
ראשית, מדובר
באותו ציטוט בפסק דין של בית המשפט לתביעות
קטנות, שכמובן אינו מהווה
תקדים מחייב;
שנית, לא מדויק
האמור באתר המועצה, ש"בית
המשפט קבע כי 'חוק הטכנאים'
חל במקרה של ניתוק הממיר והחזרתו
לחברת הוט". בית המשפט,
קרי: השופטת אנה
שניידר, לא קבע את זה.
השופטת פשוט ראתה זאת כמובן
מאליו, בלי שדנה בשאלה (אם
החוק אמור לחול על איחור לנתק), מן
הסתם משום שהצדדים לא העלו אותה, והיא
(השופטת) לא
קראה את החוק בעיון, ולראיה
טעויות נוספות שלה:
(א) השופטת מסתמכת
כביכול על סעיפים 18ג ו-
18ד לחוק הגנת הצרכן (סעיף
10 לפסק הדין), וצריך
להיות: סעיף 18א(ג)
ו- 18א(ד),
כלומר: סעיפי
המשנה (ג) ו-(ד)
של סעיף 18א;
(ב) השופטת כותבת
בסעיף 11 לפסק דינה:
"יצוין כי 'בחוק
הטכנאים' [אגב, מיקום
המירכאות הפותחות צריך להיות אחרי הב':
ב"חוק הטכנאים",
ולא "בחוק
הטכנאים", עב"א]
נקבע כי זמן ההמתנה לטכנאי לא
יעלה על שעתיים מעבר למועד שתואם עמו,
ואם הופרה ההוראה האמורה -
יהא זכאי הצרכן לפיצוי כספי
שאינו תלוי בנזק בסכום של 300 ש"ח
אם זמן ההמתנה חרג בחצי שעה, ובסכום
של 600 ש"ח
אם זמן ההמתנה חרג בשעה". ובכן,
במקום "חצי
שעה" ו"שעה",
צריך להיות "שעתיים"
ו"שלוש שעות"
בהתאמה, כאמור
בסעיף 18א(ד)(1)
לחוק (הנתונים
"חצי שעה" ו"שעה"
נלקחו כנראה מהצעות שלא התקבלו
בסופו של דבר).
4. שים לב: גם
כאשר "חוק הטכנאים"
חל, הוא מזכה
בפיצוי של 300 ש"ח
רק אם האיחור עולה על שעתיים מעבר ל"זמן
ההמתנה", שהוא עצמו
שעתיים, כלומר: רק
אם האיחור עולה על ארבע שעות מהשעה שתואמה;
ובפיצוי של 600 ש"ח,
אם האיחור עולה על שלוש שעות
מעבר ל"זמן ההמתנה",
קרי: מעל חמש
שעות מהשעה שתואמה (אם נקבע
טווח של שעתיים, לדוגמה,
סוכם שהטכנאי יגיע בין 14:00
ל- 16:00, השעה
14:00 תיחשב כשעה שתואמה).
5. נוכח הבלבול השורר בציבור,
ואפילו בקרב משפטנים ושופטים,
באשר למשמעות חוק הטכנאים
ותחולתו (כך אני מתרשם
משאלות ותשובות בנושא באתרי אינטרנט,
מקריאת פסקי דין ומעיון בחוק
עצמו), דעתי היא, שהחוק
מנוסח בסרבול וטעון תיקון, ובניסוחו
הנוכחי שכרו יוצא בהפסדו. הבעיה
העיקרית היא בכך, שהחוק
מקנה פיצוי רק על איחורים חריגים,
ובעיקר על אי הגעה של טכנאי,
והוא מאפשר לחברות להטעות
צרכנים בטענה, ש"החוק
אינו חל, ועל כן לא מגיע לך
פיצוי" (הנכון הוא,
כמובהר לעיל, שגם
אם "חוק הטכנאים"
אינו חל, ייתכן
שמגיע לצרכן פיצוי לפי חוק החוזים).
|