|
| אך הביאי בחשבון שיש שני
צדדים למטבע הזה, משמע:
אם תטעני שאותו בדרן משקר,
תעמידי עצמך בסכנת תביעה
מצדו, ואז תצטרכי להגן
על עמדתך בבית משפט, שהרי
לא כל אמירה, שאת חולקת
עליה או שאת נפגעת ממנה, היא
בהכרח שקר.
על כל פנים, החוק
מגן על מי שמפרסם אמת שיש בה עניין ציבורי
(סעיף 14 לחוק
איסור לשון הרע) וכן על
מי שמפרסם דברים בתום לב, באחת
הנסיבות המפורטות בסעיף 15 לחוק
(למשל, מתוך
חובה חברתית, או כדי
להגין על עניין אישי כשר של המפרסם או של
מי שהפרסום מופנה אליו או כביקורת על
פעולה שעשה הנפגע בפומבי ועוד). ואם
תיתבעי (ולפי תיאורך,
רוב הסיכויים שלא), די
בכך שתוכיחי, שדברייך
נכתבו באחת מהנסיבות האמורות וכי הם בתחום
הסביר כדי שתעמוד לך חזקת תום הלב,
ואז יעבור נטל הראיה אל
התובע, שכדי להפריך את
החזקה יצטרך הוא להוכיח, שפרסמת
דברים שאינם אמת ביודעין או מתוך רשלנות
(בלי לבדוק אם הם אמת,
אם לאו) או
שהתכוונת לפגוע בו מעבר לסביר (ראי
סעיף 16 לחוק).
על כן, מחמת
הספק והזהירות, מוטב
להימנע מקביעות כגון "שקרן",
"רמאי" וכדומה
(אלא אם כן את בטוחה
בנכונותן), ולהעדיף
ביטויים מסוג "גס
רוח", "גזען","תפל",
"מכוער", "ירוד",
"רדוד", "דוחה"
וכיוצא באלה (הבעות
דעה, להבדיל מטענות
עובדתיות).
|