|
| שלום,
אישתי ביצעה עבירת חנייה שאין מחלוקת לגבי ביצועה, וקנס הוצמד לשמשת רכבה.
בסמוך לקבלת הקנס, פנתה אישתי טלפונית לעיריית הרצליה (ובהמשך לכך - בדואר אלקטרוני), בבקשה בה היא מודה בביצוע העבירה, אך בשל נסיבות האירוע - מבקשת הפחתה בגובה הקנס.
תשובה לפנייה זו לא נתקבלה, אך מספר חודשים לאחר מכן, נתקבלה דרישת תשלום הקנס (על הסך המקורי).
משהניחה כי פנייתה לא טופלה (שכן, נשלחה במייל ולא בדרכים לא "פורמליות" - פקס או דואר רשום), פנתה בשנית לעירייה, עם אותה הבקשה, הפעם בפקס.
גם לפנייה זו לא נתקבלה החלטת התובע, אך תחת זאת, מספר חודשים לאחר מכן, נתקבלה דרישת תשלום, הכוללת כפל קנס.
עם קבלת דרישה זו פנתה אישתי פעם נוספת, והפעם ביקשה אישתי לבטל את הקנס, עקב אי מילוי חובתה החקוקה של העירייה.
פנייה זו נענתה בשלילה.
על-פי סעיף 237 לחסד"פ, החלטת התובע צריכה להישלח בדואר רשום עם אישור מסירה. זאת ועוד, הרי שבית המשפט בלוד אישרר נוהל זה בעת"מ 4094-03-14.
העירייה לא מכחישה שלא מילאה חובה זו, אך ממשיכה לדרוש התשלום.
כל זאת, באופן ברור וחד משמעי - בניגוד לחוק ובניגוד לפסיקה.
דומני כי אישתי אינה היחידה שכך מתנהלת בפניה העירייה, והייתי מבקש לשאול האם יש מקום לייצוגית בעניין.
תודה,
אוהד
|