|
| 1. בפסק הדין בעניין רמי מור (רע"א 4447/07), אמר השופט אליעזר ריבלין (בהסכמת השופט אדמונד לוי וכנגד דעתו החולקת של השופט אליקים רובינשטיין), כי החוק הקיים אינו מאפשר להיעתר לבקשה לצוות על ספקית אינטרנט לחשוף את פרטיו של מי שפרסם, לטענת המבקש, לשון הרע עליו. עם זאת, הבהיר השופט, כי פסיקתו אינה חוסמת את האפשרות לחשוף פרטי מעוולים ברשת משלושה טעמים (בתמצית שלי):
ראשית, משום שהנפגע יכול, כשהפרסום מהווה גם עבירה, להתלונן אצל רשויות האכיפה, וחזקה עליהן, שיחקרו ויפעלו לחשיפת המעוול;
שנית, משום שסביר להניח, שהנושא יוסדר בחקיקה;
ושלישית, משום שייתכן שבית המשפט יכול בכל זאת להיעתר לבקשה על סמך סעיף 16 לחוק הגנת הפרטיות (המאפשר להגיש בקשה לחשוף מידע ממאגר מידע בקשר להליך משפטי אף לפני תחילת ההליך), סעיף שהצדדים לא הזכירו באותו דיון, ועל כן הותיר השופט את האפשרות הזו בצריך עיון (סעיף 36 לפסק הדין).
ובאשר לזכות להתבטא בעילום שם לעומת הזכות לשם טוב, אמר השופט ריבלין, בין היתר:
"האפשרות להתבטא באופן אנונימי היא חלק מחופש הביטוי...", אבל "האנונימיות אינה חזות הכול. האינטרנט אינו 'מערב פרוע', ואין לראות בו מסגרת שבה אין דין ואין דיין" (סעיף 11 ו- 17 לפסק הדין).
2. בינואר 2008 דרש הרב אמנון יצחק, באמצעות עורך הדין אמיר שמש, מקרן ויקימדיה, המפעילה את ויקיפדיה, להסיר את הערך "אמנון יצחק" מהאנציקלופדיה, בטענה, שיש בו לשון הרע עליו. הערך הוסר, אך הועלה מחדש.
|