כיצד ניתן להתמודד עם האשמות חמורות על משפחה בעקבות מצבים בבית הספר?

בשנת 2004 בנינו דניאל הלך לכיתה א', בתחילת שנת הלימודים הוא איחר ב4 ימים, מהסיבה שביקרנו כל המשפחה את האמא החולה של האב באוקראינה. לאחר שבוע זימנה אותנו המורה של דניאל לבית הספר לכבוד האיחור של דניאל ומהסיבה שדניאל לא מחזיק את העפרון נכון על פי הוראות משרד החינוך בחוברות הלימוד, לא כותב ולא קורא, הדרישות שלה לשבוע הראשון ללימודים הדהימו אותנו. דניאל התלונן על בסיס יום-יומי שהמורה צועקת עליו ושהוא לא רוצה ללכת לבית הספר. מכאן הגענו למסקנה שהילד שלנו לא מצא חן בעיניי המורה. ניסינו להסביר למורה שהילד שלנו לא מעקל צעקות, אלה ההפך, זה משפיע עליו בצורה פסיכולוגית. התגובה של המורה על המילים האלו הייתה: לכו איתו לפסיכולוג. אחרי שהמורה ראה את הפרצופים ההמומים שלנו היא הוסיפה הערה (זה בחינם). האומנם העיניין הוא בכסף במצבים כאלה? הסכמנו לפגוש פסיכולוג עם הילד, אך בתנאי שאותו הפסיכולוג יפגש איתנו קודם, קיבלנו סירוב לתנאי הזה, בסופו של דבר הפסיכולוג הרביעי הסכים לתנאי הזה. הסיכום של הפסיכולוג היה שדניאל נורמלי לחלוטין והוא מפותח יחסית לגילו, ושום הפרעה שצויינה ע"י בית הספר לא זוהתה אצל הפסיכולוג. התחלנו לדרוש מעבר של הילד למחנכת אחרת, כתגובה קיבלנו "המלצה" חדשה, רק שהפעם לניורולוג, פנינו לרופא הילדים של דניאל על מנת לקחת הפנייה אך הרופא היה המום, הסברנו את הסיטואציה שעלתה בבית הספר, לפי כך הרופא שאל אותנו אם יש לנו מכתב מבית הספר, את זה השארנו לטיפול בית הספר אך לא קיבלנו תגובה. חשוב לציין שהרופא שלנו היה המום מפני שהכיר אותנו, והוא הרופא הקבוע שלנו לילדינו.
בזמן הזה שדרות הייתה מותקפת רב הזמן ולכן כמעט ולא שלחנו את ילדינו לבית הספר, לכן בית הספר הציע לנו את האירגון "סוכנות יהודית", לאחד מהמתנדבים משם קראו איתי. איתי היה מגיע כ2-3 פעמים בשבוע ושוחח עם ילדינו, במיוחד עם דניאל.
בתום סיום שנת לימודים השלישית של דניאל, התקשרה אלינו פקידת צד בשם איילת. בהתחלה היא דיברה איתנו בצורה קשוחה חצופה וגסה, איילת דרשה מאיתנו להתייצב אצלה מיד, על שאלתי "מה קרה?" קיבלתי את התשובה שהיא לא חייבת לנו הסברים. בצורה מיידית התקשרתי לאיתי והסברתי לו את המצב המביך, איתי הבטיח שהוא ישוחח איתה. לאחר שאיתי קיים את הבטחתו איילת חזרה אלינו וביטלה את הפגישה, האמת שהפעם היא דיברה בגישה שונה לגמרי מהפעם הקודמת.
אך לצערינו סתם נרגענו. ב7.10.2007 התקשרה העובדת הסוציאלית מחדש לקבוע פגישה בעקבות כך שיש לה את הידיעה שיש לנו בעיות עם הילדים ושאנחנו מרימים עליהם ידיים. בפגישה עם גב' איילת, היא עמדה על שלה בצורה נוקשה ביותר שאנחנו מרימים ידיים על ילדינו. היא התעקשה שנפגש איתה על מנת לקבל עזרה, מה שלא היה נראה חיוני בעיניינו. בגלל שסירבנו לקבל ממנה עזרה בנושא, כי זה לא היה נחוץ, הפנייה שהייתה בידייה הועברה למשטרה. כל הניסיון שלנו להסביר לה שאנחנו לא מרימים ידיים על ילדינו הגיעו לידי כישלון. אנחנו גרים בבית קומות עם עוד הרבה אנשים, את כל חיינו כאן העברנו לעיניי כל השכנים שלנו, לנו ולכל הסובבים אותנו לא ברור מאיזו סיבה בדיוק קרתה כל ההיסטוריה כאן.
אנחנו ההורים, פונים אליכם לבקשת עזרה למצב הקיים, שעל פיו אנחנו נמצאים בהלם מוחלט.

הכי חשוב שברצוניינו לציין שבמשך כל ארבעת השנים האלו, אף פעם, אפילו לא פעם אחת לא הגיעו אלינו מכתבים לבית ואו עובדים סוציאליים על מנת לבדוקלהודיע על כך שהמצב לא תקין, לא קיבלתי מכתבים לא מבית הספר, לא מהעירייה, לא מהממשלה, לא ממשרד הרווחה ולא משום מקום אחר על כך שהמצב לא תקין או שיש חשדות לגבי משהו אחד או אחר, בנוסף לא הגיעו אלינו לבית אנשים לא מבית הספר לא ממשרד הרווחה ולא משום מקום אחר כדי לבדוקלהודיעלדבר על המצב שלנו במשפחה, הכל קרה פשוט בבום אחד גדול, על פי החוק הכל אמור לקרות בתהליכים, לאט לאט, אצלינו זה קצת שונה וזה מה שמוזר, אצלינו זה פשוט קרה במכה, התחיל מההכי קטן והשלב השני כבר היה השלב הכי גדול.
הילדים אף פעם לא הגיעו לבית הספר עם סימנים, שריטות ולא משנה מה זה יהיה, פשוט כמו כל ילד אחר ולמרות זאת נתפלים אלינו. כל הסובבים שלנו יכולים להגיד שהכל תקין אצלינו ושאף פעם לא שמעוראו שאנחנו מרימים על הילדים ידיים. כל העיניין הזה יחדיו לא נראה לנו הגיוני ונכון, למען האמת זה נראה כאילו מישהו ספציפי מנסה להפיל אותנו בכוונה.

וכמו כן כמה עידכונים, ביקשנו מאיתי לייעוץ ועזרה בנושא, איתי פנה למקורות שלנו ומשם הגיע אלינו לבית עובד סוציאלי בשם מקסים, מהאיגוד "הורים וילדים".
מקסים היה אצלינו כ20 ביקורים, הוא היה עם ילדינו, שיחק עימם, בחן אותם ודיבר איתם, הוא אמר שהכל תקין בעיניו ושאין בעיות במשפחה. כמו כן מקסים הלך איתנו גם לעובדת סוציאלית בשם רותי, רותי היא עובדת סוציאלית אשר אחראית על האיזור שלנו.
בכל פגישה קיבלנו הרגשה כאילו הכל אוטוטו עומד להסתיים, אך לצערינו שוב הופתענו לרעה, קיבלנו לפני כמה ימים בודדים מכתב שאומר שהנושא שלנו הועבר לטיפול הפרקליטות. לאחר ייעוץ עם עורכי דין, הבנו שזה הגיע לרמה מאוד חמודה וזה עלול להגיע עד לקיחת ילדינו מהמשפחה שלנו וכמו כן כלא עד ל7 שנים להורים, על מה? על משהו שלא עשינו! זה נראה כאילו מישהו בעל מעמד גבוהה החליט לעצמו שיש אלימות במשפחה והלך עם זה עד הסוף ללא בדיקות מעמיקות, עד היום לא קיבלנו שום ביקור מהשטרה, משרד הרווחה ולא משום מקום אחר, אנחנו סתם יושבים בבית לטומינו כשבו זמנית אנשים בעל מעמד גבוהה שופטים אותנו ומאשימים אותנו.

אנחנו מתחננים בפניכם, עיזרו לנו לצאת מזה, אנחנו בדיכאון קבוע כבר חודשים, הדמעות לא מפסיקות לרדת, בבקשה!

כל פרט ופרט שתבקשו אנו מוכנים לתת ולשלוח, רק תגידו מה ולאן!