האם עיקרון המידתיות מונע הטלת עיקול על חוב גבוה מהסכום המקורי?

מדובר בתיק הוצל"פ שנפתח בשל ריבית פיגורים בתשלומי משכנתא. החייבים הגיעו להסדר עם הבנק, תחת מחאה. שוברי תשלומי המשכנתא הוגדלו בהלימה להסכם הפריסה. ב"כ הבנק לא ביצעה הקטנות חוב משך 7 חודשים רצופים. לחוב בהוצל"פ נוספו הפרשי הצמדה וריבית בנקאית. החייבים שילמו ישירות לבנק מדי חודש את השוברים. לאחר 7 חודשים כאשר סכום החוב בתיק ההוצל"פ אמור היה לעמוד על 450 ש"ח אילו בוצעו הקטנות החוב במועדן, תבעה ב"כ הבנק הטלת עיקולים על כלל נכסי החייבים תוך שהיא מציגה בפני רשם ההוצל"פ כי החוב עומד על סך 12,300 וכי החייבים לא שילמו. העיקולים הוטלו על חשבונות שכללו סך של 11,000 לערך ויותר. משך 3 חודשים סירבה לבצע הקטנות החוב למרות הוכחת התשלום שנשלחה למשרדה. רק לאחר פניית עו"ד ביצעה באותו מועד 11 הקטנות חוב והתיק הועמד על יתרת 450 ש"ח בחובה. למרות שאילו היו הפרשי הצמדה מופחתים היה התיק אמור להתאפס. שאלתי: האם עיקרון המידתיות מונע הטלת עיקול על סך גבוה יותר מגובה החוב במקור? האם לתקנה 21 לתקנות ההוצל"פ היתה חייבת ב"כ הבנק לדווח בתוך 7 ימים בתיק ההוצל"פ על הקטנת חוב? מה הדין במידה והגשתי התנגדות ואלו טענותיי לאחר שניסתה לפתוח תיק נוסף. למרות תשלומים בפועל.