מה קובע החוק לגבי מקור האחריות של רופא.

יש לרופא אחריות על מטופל מעצם היותו משוייך אליו, לעניינו רופא משפחה?

איפה גבול באחריות שלו, לדוגמא קריאת רשומת המטופל, וחובתו לעקוב אחרי הארועים בחיי המטופל כפי שמשתקפים בתיק שכל האינפורמציה מגיעה אליו.

עד כמה על הרופא לפעול בעצמו לקדם את המהלכים הנדרשים עבור המטופל, גם ללא שתוף פעולה של המטופל, לפחות כפי הבנתו.

לדוגמא, שליחה לבדיקה, הפניה ליעוץ מומחה.

הגבול עובר במקום שהרופא מפיק מסמך הפניה?

אם לא פעל להפנות, זה אחריותו גם ללא שיתוף פעולה של המטופל, ומרגע שפעל והפיק מסמך הוא משוחרר מהאחריות?

ההגיון אומר שזה כך.

אילו ארועים כאלה היו בבחינת בית משפט, שבהם אי נקיטת פעולה של רופא משפחה, הפכה לרשלנות בעצמה?

על פי הפרקטיקה הנהוגה, במקרים דומים כמובן.

רופא משפחה יכול לשבת ולהתעלם מהמטופל, ולטעון לחוסר שתוף פעולה, עקרוני, או שכשיש בידיו ממצאים כמו תוצאות בדיקות, הוא מחויב לפעול בכל מקרה באמצעות הפניות בכתב.

רופא משפחה יכול להתנות מתן הפניה רק בתנאים כמו פגישה פרונטלית, טכנית, גם אם אין שום צורך בבדיקה על ידו?

מנסה להבין את גבול התחום מבחינת האחריות שלו, כפי שכבר נפסק בתיקי רשלנות.

תודה