איך צריך רופא לנהוג בהעדר שיתוף פעולה של המטופל?
מה קובע החוק לגבי מקור האחריות של רופא.
יש לרופא אחריות על מטופל מעצם היותו משוייך אליו, לעניינו רופא משפחה?
איפה גבול באחריות שלו, לדוגמא קריאת רשומת המטופל, וחובתו לעקוב אחרי הארועים בחיי המטופל כפי שמשתקפים בתיק שכל האינפורמציה מגיעה אליו.
עד כמה על הרופא לפעול בעצמו לקדם את המהלכים הנדרשים עבור המטופל, גם ללא שתוף פעולה של המטופל, לפחות כפי הבנתו.
לדוגמא, שליחה לבדיקה, הפניה ליעוץ מומחה.
הגבול עובר במקום שהרופא מפיק מסמך הפניה?
אם לא פעל להפנות, זה אחריותו גם ללא שיתוף פעולה של המטופל, ומרגע שפעל והפיק מסמך הוא משוחרר מהאחריות?
ההגיון אומר שזה כך.
אילו ארועים כאלה היו בבחינת בית משפט, שבהם אי נקיטת פעולה של רופא משפחה, הפכה לרשלנות בעצמה?
על פי הפרקטיקה הנהוגה, במקרים דומים כמובן.
רופא משפחה יכול לשבת ולהתעלם מהמטופל, ולטעון לחוסר שתוף פעולה, עקרוני, או שכשיש בידיו ממצאים כמו תוצאות בדיקות, הוא מחויב לפעול בכל מקרה באמצעות הפניות בכתב.
רופא משפחה יכול להתנות מתן הפניה רק בתנאים כמו פגישה פרונטלית, טכנית, גם אם אין שום צורך בבדיקה על ידו?
מנסה להבין את גבול התחום מבחינת האחריות שלו, כפי שכבר נפסק בתיקי רשלנות.
תודה
שלום אביתר,
השאלה כללית ביותר, וקשה לתת תשובה מלאה ומקיפה במסגרת המענה כאן. ישנן בפסיקה דוגמאות רבות שהתוצאות שלהן שונות, ואין כאן המקום לסקור את כולן.
בעקרון - אם רופא היפנה לבדיקה, או אם מענה לבדיקה הופנה אליו, והוא סבור שצריך בהמשך טיפול, הוא צריך להנפיק הפנייה להמשך טיפול. הוא רשאי להתנות את מתן ההפנייה בפגישה פרונטלית, כי ייתכן שהוא שוקל לבדוק את המטופל או להתרשם ממנו - ואז להחליט לגבי ההפנייה. הדרישה הזו נראית לי סבירה, אם אין סיבה מיוחדת להתנגד לה (כאמור לעיל - כל מקרה ונסיבותיו). עם זאת - ברור שאין עליו לתאם עבור המטופל בדיקה, אין עליו לבוא לקחת אותו לבדיקה ו/או להמשך הטיפול וכו'. כמו שאמרת בעצמך - צריך לבדוק בכל סיטואציה מה היא הפרקטיקה הנהוגה במקרים דומים.
האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי ולא מהווה לו תחליף. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!