אני רוצה להשתחרר מאמי. מה לעשות?

מרטין גרייס, שלום,

אני מצטערת לקרוא על מצוקתך.

אני בטוחה שאמך אוהבת אותך ודואגת לך וחבל שאתן לא מצליחות לתקשר מבלי להגיע ל"פיצוצים". 

לפעמים באמת נכון להפריד, לפחות באופן זמני.

משאלתך אני מסיקה שאין אב בתמונה.

הייתי מנסה לפנות לאמך ברוגע ובנחת, בנוכחות סבך וסבתך, לשתף אותה, ללא ביקורת ושיפוטיות, בתחושת התסכול שאת חשה בבית, ולבקש את אישורה לעבור למסגרת חוץ ביתית, כמו פנימיה. הייתי מציגה את זה כמו חלום שלך לפתוח דף חדש בסביבה שאינה מוכרת.

אם היא לא תסכים, את יכולה לפנות לעובדת סוציאלית מטעם מחלקת הרווחה בעיר מגורייך, שתדריך אותך, ובמידת הצורך אף לפנות לבית המשפט.

כמובן שעדיף לעשות זאת בשלום ובהסכמה.

אני שולחת לך חיזוקים וחום, ומבטיחה לך שיהיו לך גם ימים יפים ורגועים יותר. את לא הראשונה ולא האחרונה שחווה גיל התבגרות סוער, וחיכוכים עם אמך. תוך זמן לא ארוך תתגייסי בעזרת השם, ותוכלי לפתח את כישורייך וכשרונותייך באופן עצמאי. 

תשמרי על עצמך, גם אם אמא שלך לא מצליחה כרגע לשמור עלייך. 

חיבוק גדול, רוית