כיצד משפיעה השאלה על תוקף הצוואה במקרה של חירשות ואנלפביתיות?

מדובר על אישהה מבוגרת בת 90 שהיא אנלפבית וכן חרשת בשתי אוזניים ללא מכשירי שמיעה.

כאשר יש עדות מפורטת שמכשיר השמיעה הוא לא מאחורי האוזן אלא מגבר חיצוני עם מיקרופון חיצוני  שממנו משתלשל חוט לאוזניות קשת שהיו צריכות להיות חבושות לראשה

כך שניתן לאמר בוודאות שללא מכשיר שמיעה המנוחה הייתה חירשת ועיוורת עקב אנלפבית

עד אחד אומר שהוא לא זוכר כלום עקב כך שהוא משמש הרבה פעמים כעד והמקרה היה לפני כ 5 שנים והוא לא זוכר.

והעד השני נשאל וענה כך

האם ידעת כי במועד עריכת הצוואה למנוחה היה מכשיר שמיעה? אם כן האם וידאת שמכשיר השמיעה פועל כהלכה? האם וידאת שהמנוחה אכן שומעת ומבינה? אם כן כיצד וידאת? מה הן הפעולות שביצעת על מנת לוודא זאת?

התשובה שהתקבלה היא

לא זוכר אם ידעתי שלמנוחה היה מכשיר שמיעה ואולם קיימנו שיחה ערה וממושכת עם המנוחה והתרשמתי. כי המנוחה שמעה והבינה כל מילה ומילה הן בשיחה בעל פה והן את תוכן הצוואה

מה מובן מהתשובה?

האם לאור שמכשיר השמיעה הוא מגבר חיצוני  יש לתת חשיבות שאי אפשר להתעלם מזה?

העד זוכר את העד השני ואת המעמד והיכן זה נעשה?

אבל את מכשיר השמיעה הוא לא זוכר

האם יש מצב שזה יערער את הצוואה? או שזה טיעון חלש?

תודה מראש על  הכל