האם ההסכם המוצע לי בהסכם הממון הוגן כלפי הצד החלש?

בן זוגי ואני הלכנו לפני מס' ימים לעורכת דין לניסוח הסכם ממון. לבן זוגי יש סכום כסף רב שעומד על מספר מליונים, ואני מגיעה עם מעט מאוד. מדובר בנישואים ראשונים, שנינו צעירים ללא ילדים. לאורך כל המפגש היא באה לקראתו. כשביקשתי שתגיד איך בכל זאת מייטיבים עם הצד החלש אמרה שבשיל זה צריך נכונות גם מצד בן זוגי... ואז נתנה כמה אופציות:

- עם הזמן מס׳ אחוזים למשל שני אחוזים מהבית יהיו שלי (בדיחה)

- בחלוקת הרכוש המשותף שנצבר במקרה של גירושין, אקבל קצת יותר מחצי, למשל עוד 100 אלף שקל בנוסף. 

- שכל חודש אפריש לחשבון משלי כסף שלי כדי לחסוך במקרה של גירושין.

 ולכל האופציות האלה בן זוג שלי לא הסכים!! ממש התנגד בתוקף. אז כל האופציות למעלה ירדו מהפרק. הוא ממש לא הסכים וזה הגיע למצב שאמר שאם כך נבטל הכל. ואז אני בעצמי חשבתי על עוד רעיונות, הצלחתי להשיג לטובתי: 

-שערך הכתובה ינתן לי במקרה של גירושין (180 אלף שקלים), בכל מצב, בנוסף לחצי הרכוש ולא במקומו

  - שתיקונים/שיפוצים בבית שנרכש מכספו של בן זוגי בלבד,  יוצאו מכספו האישי ולא מכספנו המשותף (ננהל שלושה חשובונות. אחד עם כספו, אחד עם כספי שבינינו זה כלום כמעט והשלישי משותף). כל שאר ההסכם כרגיל, סטנדרטי. האם זה הוגן כלפיי? אני מרגישה שלא, ומה שכן הצלחתי להשיג הוא זניח ולא מגן עליי מספיק. האם כדאי יהיה לי לקחת את החוזה שתוציא העו"ד וללכת לייעוץ בנפרד, אצל עו"ד אחר לבד, או שהאופציות שהציעה לי הנוכחית זה בעצם מה שאפשר היה להעשות בשבילי?