ביטול כתב אישום מחמת התיישנות בעבירה של הלנה שלא כדין

לקבלת פסק הדין המלא דרך אתר הסנגור לחץ

בית המשפט קיבל את טענת הנאשמים וקבע שדינו של כתב האישום שהוגש לאחר תום תקופת ההתיישנות, להתבטל. בית המשפט ציין שאלמלא היה מקבל את טענת ההתיישנות, ייתכן והיה מקום להורות על ביטול כתב האישום מחמת השיהוי הבלתי סביר שגרם לנזק ראייתי לנאשמים.  

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום ביום 26.7.10 המייחס לנאשמים עבירה של הלנה שלא כדין שהינה עבירה מסוג עוון ונעברה לכאורה ביום 9.12.03. בהתאם לסעיף 9 לחסד"פ, תקופת ההתיישנות בעבירות מסוג זה הנה חמש שנים אלא אם כן, אירע אירוע מנתק במהלך התקופה המפסיק את מרוץ ההתיישנות.

ב"כ הנאשמים טען שגביית העדויות ביום ביצוע העבירות, 9.12.03, היתה פעולת החקירה האחרונה שבוצעה בתיק, למעט משלוח מכתבי הזמנה לחקירה. נטען שמכתבי זימון לחקירה, אינם מהווים אירוע מנתק כהגדרתו בפסיקה, ועל כן, המועד שבו הוגש כתב האישום הוא לאחר תום תקופת ההתיישנות. בנוסף, העלה ב"כ הנאשמים, טענה של הגנה מן הצדק, ולפיה, התנהלותה של המדינה, דלות הראיות, המחדלים החמורים שנפלו בחקירה והשיהוי החמור, מצדיקים ביטולו של כתב האישום בהתאם לסעיף 149(10) לחסד"פ.

ב"כ המדינה טען מנגד, כי זימונים לחקירה שנועדו לקדם את החקירה, מהווים פעולות חקירה מהותיות. חרף כל הזימונים שנשלחו במועדים שבין ה–4.8.04 לבין 14.11.05 וביום 27.11.05, לא התייצב איש לחקירה, ומיום 27.11.05 ועד ליום הגשת כתב האישום, לא חלפו חמש שנים. עוד טען ב"כ המדינה כי ביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק, מתקיימת על פי ההלכה הנוהגת, רק במקרים חריגים ביותר, שאינם מתקיימים כאן. באשר לטענת השיהוי הטעימה המדינה כי אין בטענה זו להביא לביטול כתב אישום ובנוסף, מקומן של הטענות בדבר מחדלי חקירה ודלות ראיות, בשלב הראיות.

בית המשפט סבר כי אם עמדת המדינה תתקבל, הדבר עשוי להוביל למצב בלתי מתקבל על הדעת, שכן, למדינה ניתנה השליטה על מועד הוצאת מכתבי הזימון לחקירה ובידיה הסמכות להפעיל שיקול דעת ולבצע פעולות חקירה נוספות. המדינה לא סיפקה הסבר מדוע נדרשו שנתיים ימים ממועד ביצוע העבירה ועד להוצאת מכתבי הזימון, וגם אם החלטה זו נמצאת במתחם הסבירות, הרי שלא ניתן לקבל את גרירת הרגליים מצידה ממועד הוצאת מכתבי הזימון ועד להחלטה להגיש את כתב האישום.

*הסניגור - פרסום כל החידושים המשפטיים בתחום הפלילי>>