אדם אשר אינו בוחר כהלכה את רופא השיניים עשוי לחשוף את עצמו למקרים חמורים של רשלנות. על מנת להימנע מכך יש להבין את החשיבות של רפואת השיניים, את האופן בו מתייחס החוק אל התחום הזה ובעיקר את הזכויות העומדות לרשות המטופל.
חוק זכויות החולה קובע בין היתר כי היעדר הסכמה מדעת מהווה עילה ברורה לתביעות רשלנות רפואית בטיפול שיניים. בנוסף, החוק מביא את רשימת הזכויות לטיפול רפואי, את האיסור על הפליה, את ההגדרות של טיפול רפואי נאות, את החשיבות של מידע בדבר זהות המטפל, את הנושא של שמירת כבודו ופרטיותו של המטופל ואת חשיבות האתיקה המקצועית.
כל הנושאים הללו מהווים מסגרת משפטית חשובה בבואם של מטופלים לבחון את האפשרות של רשלנות רפואית בטיפולי שיניים. אך יחד עם זאת, יש להכיר מקרים ספציפיים של רשלנות אשר מביאים לנזקים בלתי הפיכים עבור המטופל.
כיצד מזהים רשלנות במתן תרופות?
מתן תרופות או חומר רעיל למטופל לפני, במהלך או לאחר טיפול שיניים היא עבירה חמורה.
על הרופא לברר עם המטופל את האלרגיה שלו לתרופות, את התגובות שלו לתרופות שניתנו לו בעבר ואת הרקע הרפואי בו הוא מחזיק. רופא שיניים אינו יכול להקל ראש במתן התרופות: עליו לבדוק האם המטופל רגיש לחומרי הרדמה ולוודא כי ההיסטוריה הרפואית מאפשרת שימוש בחומרים אלו. מתן מרשם לא מתאים עשוי לגרום נזק נפשי, גופני או אסתטי חמור.
רשלנות רפואית בטיפול שיניים עשויה לבוא לידי ביטוי במהלך שיקום הפה, בביצוע השתלות או או אפילו בטיפולים פשוטים כמו סתימות. בית משפט אשר נדרש לסוגיות רשלנות רפואית בטיפול שיניים בוחן את הנזקים שנגרמו למטופל ואת הנזק הנפשי והפיזי. הפיצויים יכולים להגיע לעשרות אלפי שקלים ולהיקבע על בסיס עלותם של טיפולים קודמים, עלות הטיפול הנוכחי ואפילו הוצאות על אובדן כושר השתכרות.
שיקוליו של בית המשפט
בית המשפט עשוי להימנע מהטלת חובת זהירות במידה והוא מעוניין לאפשר התנהלות תקינה של מערכת הרפואה.
המדיניות המשפטית כלפי תחום הרפואה וההנחה על פיה מטפל צריך לנקוט אמצעים סבירים כדי למזער את הסיכון למטופל הם העקרונות העומדים בבסיס שיקוליו של בית המשפט. בנוסף, הנושאים על פיהם מכריע בית המשפט במבחן הרופא הסביר כוללים את הסוגיות הבאות:
- הסתברות להתרחשות הנזק
- עלות האמצעים הדרושים למניעת הנזק
- הערך החברתי של שלילת ההתנהגות
- היכולת היחסית של הרופא למנוע את הנזק
רשלנות בזריקות אלחוש
מקרים רבים של רשלנות רפואית מתעוררים בעת מתן זריקות הרדמה או אלחוש. במקרים אלו יש להפעיל את מבחן הרופא הסביר ולבדוק האם כל רופא היה מתנהג באותה סיטואציה בצורה דומה.
יתרה על כך, תביעות רשלנות רפואית לא תמיד מוגשות נגד הרופא בלבד אלא מול הצוות המטפל כולו.
תפקידו של סטנדרט הרופא הסביר הוא לקבוע האם הרופא הפעיל את כל אמצעי הזהירות העומדים לרשותו.
במידה ורופא השיניים מעסיק צוות עוזרים לא מיומן או חסר ניסיון והצוות מחליט על דעת עצמו על מתן תרופות או חומרים רעילים למטופלים,
קיימת עילה לתביעת רשלנות. הסתמכות על פרקטיקה נהוגה אינה מספיקה על מנת לפטור את הרופא מחובת הזהירות או מאחריות נזיקית.
רמת סיכון גבוהה דורשת בהכרח רמת זהירות גבוהה יותר מצד הרופא. על הרופא להכיר את הסיכונים מראש, לקרוא את הספרות המקצועית ולבחון מקרים תקדימיים על מנת לקבל החלטה בכל רגע נתון.
