רשלנות רפואית עקב נזק ראייתי במחדל באבחון

השופטת ב' גילאור, נשיאה

לתובעת עוה"ד מ. קיין ואח'

לנתבעים עוה"ד א. זאואר; עו"ד ה. בר-גיורא ממשרד עוה"ד א. בהט ואח'

באדיבות סקירה משפטית – האתר הותיק בישראל לתקצירי פסיקה חכמים.

התובעת טענה לאובדן סיכויי החלמה עקב מחדלן של הנתבעות, המדינה וקופ"ח כללית, באבחון מאוחר של מחלתה.

בדונה בתקינות הרישומים מאותה עת, ציינה השופטת גלאור, כי לדעתה, יש הבדל בין רישום "תקין" כללי, שלא ניתן לדעת למה הוא מתייחס, לבין רישום "אגן תקין", המלמד שהאגן נבדק במטרה לאתר פריקה של מפרק הירך".

לו היה רשום בגיליון טיפת חלב "אגן תקין", ניתן היה להסתפק ברישום זה, כהוכחה לכך שנבדקו הירכיים לאיתור פריקה של מפרק הירך, אלא שבגיליון טיפת חלב אין כל תיעוד של בדיקת האגן.

החובה המוטלת על הרופאים ועל המוסדות הרפואיים השונים לתעד את מהלך הטיפול הרפואי שמעניקים הם לחולה מופיעה כיום בסעיף 17 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996, בו עוגנה החובה אשר נקבעה זה מכבר בפסקי הדין של בית המשפט העליון.

הלכותיו של בית המשפט העליון אשר לחובות הרישום המוטלות על רופא הונהגו לפני חקיקת החוק ועל פי ההלכה חובתם של רופאים ושל מוסדות רפואיים לבצע רישומים בזמן אמת, ולשמור רישומים אלו לתקופות ארוכות (ראו, למשל, עא 58/82 קנטור נ' ד"ר מוסייב ואח' פ"ד לט(3), 253 (1985; בעא 6330/96 בנגר נ' בית החולים ע"ש ד"ר הלל פ"ד נב(1), 145 (1998)).

המדינה לא עמדה בנטל שהוטל עליה להוכיח שבדיקה של מפרקי הירך אכן בוצעה לתובעת במסגרת בדיקות הרופא שנערכו לתובעת בטיפת חלב עד לגיל שנה.

הרופאים שערכו את הבדיקות הגופניות אינם זוכרים את המקרה נשוא התביעה וחיים מפי הרשומה הרפואית בלבד, וכפי שנקבע – אין בה כדי ללמד שהבדיקות נערכו. ראיות אחרות בשאלה זו אין. על כן, נקבע, כי בדיקות כאמור לא בוצעו.

אי ביצוען של בדיקות מפרקי הירך לא עלה בקנה אחד עם סטנדרט הזהירות הנדרש מן הנתבעת.

בית המשפט קבע, כי לאור התיעוד המפורט בתעודת השחרור של הבדיקות שנערכו בקבלה, אין לומר שבדיקת פרקי הירכיים תועדה דווקא שם ולא נרשמה עת שחרור. משלא תועדה בדיקה של פרקי ירכיים, ובהיעדר הוכחה אחרת, קבע בית המשפט כי לא בוצעה.

אי ביצועה על ידי הנתבעת 1, כפי שקבע המומחה מטעמה– מהווה התרשלות.

בהיעדר נימוק או הוכחה אחרת, ומשום הנדירות המוכחת והקיצונית של תופעת הפריקה המאוחרת, קבע ביהמ"ש, כי התובעת סבלה מפריקה מולדת, היא השכיחה.

אין מחלוקת בדבר סיכויי ההחלמה הגבוהים ביותר, כאשר המחלה מאובחנת בחודשי החיים הראשונים. לפיכך נקבע אובדן חלקי בלבד של סיכויי החלמה.

נקבע, כי לאור הנזק הראייתי שנגרם לתובעת, משום שלא תועדו ביצוען של בדיקות לאיתור פריקה של מפרקי הירך עת שחרורה של התובעת ממחלקת יולדות ובמהלך בדיקות הרופא בטיפת חלב – הנטל להוכיח את שיכול היה להתבהר מן הרישום עבר לכתפי המדינה, נתבעת 1.

המדינה לא עמדה בנטל ההוכחה שהוטל עליה, ועל כן העובדות נקבעו כטענת התובעת – שהבדיקות לא בוצעו. לא הייתה מחלוקת שאי ביצוען של בדיקות לאיתור פריקה של מפרקי הירך הווה התרשלות.

בגין התרשלות זו של הנתבעת 1, לא אותר מבעוד מועד הליקוי ממנו סובלת התובעת, ונגרם לה נזק של אובדן של סיכויי ההחלמה.

* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!