רשלנות רפואית בחדר לידה

משך תשעה חודשים רצופים בדיקות פולשניות, אולטרסאונד, עוד בדיקות, ספירת השבועות,  ואז הרגע הגדול.. הצירים, הכאב, ההתרגשות, הלידה, איך זה יגמר? באושר בלתי יתואר? או בעצב אשר אין לו סוף?

האמת חייבת להיאמר, כאשר נכנסים לחדר לידה, לא יכולים לצפות פני עתיד. גם לא האם בלידתה התשיעית, גם לא המיילדת הכי מנוסה.

חדר לידה משמש כזירה משפטית לכל דבר ועניין, באמצע הצירים והכאבים העזים, בטרם הציעו לך את האפידורל המיוחל, המיילדות מגישות לך לאחר כבוד טופס לחתום עליו, את כמובן לא מבינה מה הן רוצות, משרבטת משהו לא ברור, וצועקת שיביאו כבר את המרדים *&^%$# לפני ש…

אז ככה, אלו הם הנהלים וזוהי הבירוקרטיה.  בתי החולים למודי ניסיון, הם יעשו כל שאל ידם בכדי לחסוך לעצמם ולשמם הטוב תביעות בשל רשלנות רפואית.

בארץ חלק ניכר מהתביעות העוסקות ברשלנות רפואית , מוגש בשל רשלנות רפואית בלידה. הסיבות הבולטות להישנותן של התביעות הללו הן שתיים: האחת, התיישנות, התביעה מתיישנת רק בהגיע הילוד לגיל 25 המופלג (מהרגע שהילוד הופך לבגיר בן 18 + 7 שנות התיישנות) והשנייה, הישנותן של הלידות ביחס לאירועים רפואיים שונים (שכן, רוב הנשים, בגיל זה או אחר, מוצאות עצמן בחדר לידה).

רשלנות רפואית מהי?

ראשית נקדים ונגדיר מהי רשלנות רפואית. האם אבחון לא מדויק עונה על ההגדרה? האם טעות רפואית מקימה עילה ברשלנות רפואית? האם אי מסירת מידע מספק הנו רשלנות?

ובכן, השאלה שצריכה להישאל בכדי שנדע האם מדובר ברשלנות רפואית היא אחת בעיקרה: האם הרופא/אחות/סניטר פעל על פי הפרקטיקה והסטנדרטים המקובלים והסבירים באותן נסיבות ובאותו זמן? האם פעל הנ"ל כבעל מקצוע סביר ומיומן?

המקור החוקי העיקרי עליו ניתן להתבסס לצורך הגשת תביעה בגין רשלנות רפואית הוא חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 , פקודת הנזיקין (נוסח חדש), וכן פקודת הרופאים, תשל"ז-1976.

רשלנות רפואית בחדר לידה מאופיינת בדרך כלל במחדלים הבאים: החל מאבחון רשלני,  עובר באי טיפול מתאים, מתן תרופות לא מתאימות וכלה בניתוחים מיותרים, בדרך אי הסכמת החולה לביצוע טיפול רפואי ואי מתן הסבר אודות הטיפול והסיכונים הכרוכים בו.

במחדלים אלו, מפר, הצוות הרפואי את חובת הזהירות המוטלת עליו כלפי הפציינט, וגורם, למעשה לקרות הנזק.

הוכחת הרשלנות הרפואית

בכדי להוכיח את הפרת חובת הזהירות ואת קיומו של המחדל ובעקבותיו את הנזק הבלתי נמנע, נדרשים אנו להמציא חוות דעת רפואית מטעם התביעה.

בכדי להוכיח רשלנות הלכה למעשה, נדרשת קיומה של מסקנה ברורה כי מי מהצוות הרפואי לא פעל כבעל מקצוע סביר וכי התרשל בתפקידו, שכן, היה עליו לצפות את קרות הנזק ולמנוע אותו בטרם.

אולם, יש לשים לב כי הגדרת הסבירות נבחנת לפי המצב בקרות האירוע ולא לפי הפרקטיקה הנהוגה כיום.

פסיקת פיצויים

במרבית התביעות העוסקות ברשלנות רפואית בלידות, נפסקים סכומים גבוהים מאוד (כמובן ביחס ישיר לנזק שנגרם). כאשר, נקבע כי הייתה רשלנות רפואית וקיים קשר סיבתי בין הרשלנות האמורה לבין ניזקו של הילוד או של האם, הכאב הסבל וההוצאות הכספיות שנגרמו לאותה משפחה גבוהים מאוד וילוו אותם לאורך כל חייהם. בית המשפט מביא בחשבון עובדה זו ומעריך את פסיקת הפיצויים בהתאם.

רפואה מתגוננת

העובדה שחלק מכריע מהתביעות המוגשות בגין רשלנות רפואית, מוגש בשל רשלנות רפואית בחדר לידה, מביאה למצב אבסורדי של מה שמכונה "רפואה דפנסיבית". ישנם לא מעט רופאים הנוקטים שיטות פעולה מתגוננות בכדי להימנע בכל דרך מתביעות בגין רשלנות.

המלצותיהם אינן בהכרח טובות ליולדת או לוולד, אלא בטוחות מבחינתם. בתי המשפט ערים לתופעה הזו ומשתדלים שלא להטיל חובת זהירות חמורה מדי על הצוות הרפואי, אחריות כבדה שיכול שתגרום להתרבות התופעה של רפואה מתגוננת, אולם, עם זאת לשמר את הרמה הגבוה של הרפואה ולהבטיח את שלמות גופו של הפציינט.

לסיכום נזכיר כי חוק זכויות החולה, אשר נחקק בשנת 1996, עומד לצד החולה מול הממסד הרפואי, ומטיל חובה על הצוות הרפואי לספק לחולה את כל המידע הנחוץ לו בכדי להגיע להחלטה מושכלת.

יש לשאול ולחקור את הרופאים מהם הסיכויים והסיכונים הכרוכים בטיפול מסוים לעומת טיפול אחר (לדוגמא: לידת וואקום מול לידת מלקחיים) ולא לשכוח ההחלטה בסופו של יום בידי היולדת, הגוף שלה וההחלטה בידיה. שיהיה בידיים מלאות ובשעה טובה.  

* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!