דוד צורי, בן 38, נשוי ואב לשנים, עו"ד מזה כ- 7 שנים, בוגר משפטים בהצטיינות מהמכללה למנהל ומוסמך במשפט מסחרי מאוניברסיטת ת"א. עוסק במגוון תחומי המשפט האזרחי, בהוראה באקדמיה ובהכנה לבחינות לשכת עוה"ד.
את שנותיו הראשונות במקצוע עשה כשותף במשרד פרץ, צורי, בטש ושות' לצד הוראת 'משפט וכלכלה' באקדמיה. לאחר רכישת נסיון רב, הקים משרד עצמאי משל עצמו, בו הוא מתמחה בטיפול במקרים מאתגרים מבחינה משפטית.
עו"ד צורי, אתה מנהל פורום דיני חוזים באתר הפורומים המשפטיים, וגם פעיל מאוד בפורום מתמחים ופורום בחינות לשכה: מהו בעצם תחום ההתמחות המרכזי שלך?
אני מחפש ענין ושינוי בעבודתי, דבר שגורם לי לאתגר את עצמי בעיסוק במגוון של תחומים, כך היתה תקופה בה עסקתי רבות בהוצאה לפועל וזה היה עיקר עיסוקי, אך לאחר תקופה מסויימת הרגשתי שהעיסוק בתחום זה כבר אינו מאתגר ופניתי לתחומים אחרים.
כך עסקתי בדיני עבודה, תחום ששבה את ליבי. בתחום זה השגתי הישג מבחינתי האישית בשינוי הלכת שושנה זינגר במסגרת פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין א. דינמיקה בע"מ. תחום החוזים הוא תחום בו תמיד עסקתי לצד העיסוקים האחרים, כך גם דיני נזיקין והביטוח בהם התחלתי לעסוק כבר בתקופת ההתמחות.
מה הוביל להחלטה ללמוד משפטים? האם זה היה חלום חייך?
את דרכי התחלתי בתחום האלקטרוניקה והמחשבים, תחום אותו למדתי כבר בתיכון ובו עבדתי כשמונה שנים. היות והרגשתי שאני לא ממצה את היכולות שלי בתחום זה, רציתי שינוי והשינוי הביא אותי לבחור בתחום שנראה לי מאד מרתק ודינמי – תחום המשפט.
האירוע המכונן, שהכניס לי את המשפטנות לראש, היה עוד בתקופת שירות החובה, בו לאחר שהצלחתי לשכנע שופט צבאי, שיש לזכות אותי במשפט בשל הרדמות בשמירה, פנה אלי זה ואמר לי "אתה משפטן לא קטן". המשפט נחקק בראשי ולימים עשה את שלו.
כעו"ד שכבר צעד שנים מספר במשפט – האם תוכל לשתף את הקוראים אודות החוויה של "להיות עורך דין"?
בראש ובראשונה להיות עו"ד זו אחריות כבדה מאד, אני עדיין לוקח כל תיק באופן אישי, כי אני רואה לנגד עיני את הלקוח שעבורו התיק הוא בד"כ מרכז עולמו. הדבר מהווה אמנם תמריץ חיובי להשקיע בתיק, אך גם גובה מחיר מבחינת אישית, האכזבה מהתמשכות ההליכים ומהסחבת המאפיינת את מערכת המשפט בארץ, עדיין מצליחה לעצבן אותי.
להיות עו"ד זה מסוג העבודות המשפיעות על כלל מכלול החיים, שלא כמו בשנות עבודתי בתחום ההיי-טק, שם יכולתי להתנתק מהעבודה באופן שיכולתי לשכוח לחלוטין בחיי הפרטיים מטרדות יום העבודה.
עו"ד הוא עו"ד 24 שעות ביממה, העיסוק במקצוע משנה את דרכי החשיבה ואת אופן ראיית העולם. את תחילתו של השינוי ניתן לדעתי להרגיש כבר במהלך הלימודים לתואר במשפטים, שם אתה נחשף למקרים וסוגיות, שלא ידעת על קיומם קודם לכן.
בחרת לנהל משרד עצמאי מחוץ לת"א: התוכל לספר על ההחלטה להיות עצמאי ולנהל משרד מחוץ ל"עיר הגדולה"?
ההחלטה להיות עצמאי היתה נטועה בליבי עוד לפני שהתחלתי ללמוד. היות ואחרי הצבא עבדתי כשכיר, היה בי רצון עז להיות הבוס של עצמי.
כך מיד בסיום ההתמחות נערכתי עם חבר ללימודים לפתיחת משרד עצמאי. המשרד כבר היה מוכן, כך שלמחרת טקס ההסמכה של הלשכה כבר הייתי בדיון בבית הדין לעבודה.
המשרד אותו פתחנו היה ממוקם בלב ת"א והיה לנו ליווי צמוד של עו"ד ותיק מאד שייעץ לנו בצעדנו הראשונים. לאחר התבססות המשרד הוחלט על פיצול השותפות, חברי פנה לכיוון המשפט הפלילי ואני התמקדתי בתחום האזרחי מסחרי.
בשלב זה קיבלתי החלטה להעביר את פעילותי וכך גם את המשרד לראש העין.
התגובות מהלקוחות היו מאד חיוביות, בניגוד לצפוי, ההגעה מהירה ואין צורך לבזבז זמן או כסף על נושא החניה, דברים שהפכו למטרד של ממש במשרד התל-אביבי. היות ופעילותי משתרעת על בתי המשפט מב"ש בדרום ועד נצרת בצפון, אין לשינוי השפעה כה גדולה מבחינתי.
מה הקשר שלך להכנת מתמחים לבחינות הלשכה, ומדוע בחרת לתרום גם שם?
הקשר שלי להכנת מתמחים לבחינות הלשכה הוא בראש ובראשונה, היותי מרצה בקורסי ההכנה והליווי של "המתמחה" המעבירה את ההכנה לבחינות הלשכה מטעם ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין בישראל.
לתחום זה נשאבתי בידי עו"ד חיים רווה שביקש ממני להצטרף לצוות המרצים והכיר לי את התחום.
תחום ההוראה לא היה חדש לי, היות וכבר הייתי מרצה ועוזר הוראה באקדמיה שנים רבות.
המיוחד בתחום ההכנה לבחינות הלשכה הוא בכך שהוא מאד מכוון מטרה דהיינו, לגרום ללומדים לעבור את הבחינה, דבר ששונה מאד מהעיסוק באקדמיה שם המטרה היא הקניית ידע והבנה. בבחינות הלשכה המטרה היא שתסומן התשובה הנכונה.
היתרון הגדול בעיסוק בתחום זה הוא שאתה לומד להכיר את החקיקה והתקנות באופן הרבה יותר טוב מכפי שהכרת אותם אי פעם.
התחום הוא מאד מאתגר לנוכח השינויים הבלתי פוסקים בשאלות הבחינה ולנוכח התחרות שנוצרה בענף. דבר המחייב מציאת דרכים חדשות ושיפורים בלתי פוסקים, כדי להציע למתמחים קורס כמה שיותר טוב, אשר יגדיל את סיכויי המעבר שלהם באופן המירבי.
ההחלטה לתרום, מעבר להיותי חלק מצוות המרצים, היא ההבנה עד כמה קשה היא תקופת הלימודים לבחינה ועד כמה רבה האכזבה אם זו מסתיימת בכישלון.
בימים הקרובים יסתיים תהליך הכשרתם של מאות עורכי דין חדשים – מה דעתך בנוגע לכמות עורכי הדין בארץ?
בקרוב מאד יוסמכו למעלה מאלף עורכי דין חדשים ובכך איני מוצא כל פגם.
הפגם לדעתי הוא בכך שבין עורכי הדין ישנם לא מעט עורכי דין שאינם מתאימים למקצוע. וזאת החל בחוסר חשיבה משפטית וכלה באי התאמה מבחינה אישיותית. לדעתי היה נכון לשנות את חסמי הכניסה למקצוע מן היסוד.
המטרה לא צריכה להיות הקטנת כמות עורכי הדין, אלא דאגה לכך שכל מי שמקבל רשיון לעריכת דין יהיה מתאים לכך ויהיה ניחן בהבנה, בחשיבה ובראיה המשפטית.
איני תולה את האשם רק בלשכת עורכי הדין או בוועדה הבוחנת. חלק בלתי נפרד מהענין הוא חוסר הפיקוח המתאים מצד המל"ג על המוסדות המלמדים משפטים. לדעתי כבר במהלך לימודי התואר הראשון במשפטים היה מקום למבחנים זהים בהיקף ארצי במקצועות מסויימים, דבר שישמור על רמה אחידה יותר של מקבלי התואר "בוגר במשפטים" ויחייב עמידה ברמת סף מסויימת שתהיה נקיה משיקולים זרים.
כך גם לגבי תקופת ההתמחות, לא די בהארכת תקופת ההתמחות, יש להסדיר באופן מחייב את תחומי העיסוק של מתמחים, כמו גם את משכורתם (לא יעלה על הדעת שמשכורתו של מתמחה תהיה פחותה מזו של פקידות זוטרה).
הפיקוח על מאמנים צריך להעשות בצורה יותר קפדנית. יש למגר תופעות כמו התמחות ברישום בלבד וניצול מתמחים שלא לשם אימונם בעריכת דין.
את מתכונת בחינת ההסמכה אין לשנות, אולם ניתן לעשות שינוי בתוך המסגרת הקיימת. קרי, אין צורך להעלות את רף המעבר, אלא יש לשנות את השאלות בצורה שתחייב חשיבה והבנה של הדברים ולא רק שינון מכני.
כמנהל פורום מתמחים אתה בטח ער לוויכוחים הרבים אודות לימודי משפטים במכללות על פני אוניברסיטאות; מה עמדתך בנושא?
דעתי היא שיש לקבוע רף אחיד לקבלת התואר, לא רק מבחינת כמות הקורסים אלא גם ברמת הבחינות ובציונים עצמם.
בדומה לבחינות הבגרות ובדומה לבחינות בראיית חשבון. אני בעד פתיחת השערים לעולם המשפט לכמה שיותר אנשים, אבל הרף לקבלת תואר ראשון צריך להיות גבוה. מי שלא מצליח לעמוד בו יוכל לקבל תעודה על לימודיו, אך לא תואר ראשון ובוודאי, שלא אפשרות להיות עורך דין.
המכללות פתחו אפשרות לקבלת תואר במשפטים גם לאלו שהלימודים באוניברסיטאות לא התאפשרו להם מסיבות שונות ולא רק בגלל רף הקבלה הגבוה.
אם זאת, אני מכיר והכרתי בוגרים רבים של מכללות שהם אנשי משפט ועורכי דין מעולים ומצד שני אני מכיר בוגרי אוניברסיטה שנשגב מבינתי איך הם קיבלו תואר. כך שמוסד הלימוד אינו ערובה לאיכות הבוגרים.
כמובן שלא ניתן להתעלם לחלוטין מהעובדה שרף הכניסה הגבוה לאוניברסיטאות יוצר סינון מסויים, שיוצר ריכוז גבוה של תלמידים טובים, דבר שלא קיים באותה מידה במכללות, דבר שמחייב פיקוח הדוק יותר על שמירת הרמה האקדמית הראויה.
כפעיל בפורום בחינות לשכה, לא אחת מתעוררת השאלה: היכן ללמוד לקראת הבחינות. כיצד תוכל לתאר את "שוק ההכנה לבחינות הלשכה" בעידן הנוכחי?
השוק הוא תחרותי מאד, דבר שמחייב את חברות ההכנה להשתפר כל הזמן. עקב היותי לא אובייקטיבי, איני מוצא לנכון להמליץ המלצות בענין זה.
למרות שהשאלה איפה ללמוד היא שאלה שמאד מעסיקה את המתמחים, זו לא השאלה שיש לדון בה, היות וחברות ההכנה רק נותנות את הכלים, מי שצריך לעשות את העבודה הקשה הם המתמחים עצמם וזו עבודה קשה.
לצערי אני פוגש לא אחת מתמחים שמגיעים ללימודים לקראת בחינות הלשכה כאשר הם עוד לא מוכנים מבחינה נפשית להשקעה הגדולה שנדרשת בלימודים לבחינה מסוג זה.
ההכנה לבחינה אינה רק הספרים, ההכנה לבחינה היא הרבה מעבר לכך, הרבה מעבר להסבר החומר והעצות לגבי אופן השינון. חלק ניכר בהכנה לבחינה הוא הכנה נפשית הן להתמודדות עם הלימוד עצמו והן להתמודדות עם לחצי הבחינה והריכוז הרב הנדרש בבחינה ועוד.
מהן שתי השאיפות הגדולות של עו"ד צורי ב-5 השנים הקרובות?
השאיפה הכי גדולה שלי היא שבמהלך 5 השנים הבאות וגם לאחריהן, אמשיך לקבל פידבקים חיוביים מכל לקוחותי. לא פחות חשוב מכך, היות ואני אב לשני ילדים קטנים ומקסימים, השאיפה שלי היא להיות להם אבא טוב תוך שמירה על היותי עורך דין טוב ללקוחותי, כאשר מבחינתי מהווה הדבר גם סוג של אבהות.
ולשאלת המיליון דולר, הקבועה כמעט בפינה שלנו, יש חיים אחרי העבודה?
אני מקפיד מאד להשקיע במשפחתי ולחלוק זמן איכות עם ילדי מדי יום. כך שמבחינתי יש בהחלט חיים לצד העבודה, כי אם הייתי דוחה את החיים לאחרי העבודה, לא הייתי מגיע אליהם לעולם.
