צילמו אותך רוקדת במועדון – האם זו לשון הרע או פגיעה בפרטיות?

כולנו מצאנו את עצמנו במצבים שהיינו רוצים לשכוח. היום יותר מתמיד, יכול להיות מישהו בסביבה שהנציח אותך בתמונה ששווה אלף מילים, ובין רגע את "כוכבת" ברשת. האם החוק נותן לכך מענה?

האם בכלל מותר לצלם אותי ללא רשות

חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981 קובע כי "צילום אדם כשהוא ברשות היחיד" מהווה פגיעה בפרטיות. לפיכך ישנה משמעות לשאלה היכן צלמו אותי. במידה וצלמו אותי במקום ציבורי, לכאורה אינני יכול לצפות לפרטיות.

יחד עם זאת, החוק קובע כי גם תצלום ברשות הרבים, שפרסומו עלול לבזות או להשפיל אותי או פרסומו נוגע לצנעת חיי, יכול להוות פגיעה בפרטיות.

חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965, קובע כי פרסום לשון הרע יכול להיות "בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר".

עוד קובע החוק כי לשון הרע היא פרסום שיש בו "להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם", או "לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו".

מהדברים עולה אם כן, כי צילום של פלונית רוקדת במועדון, לא כל שכן פרסום הצילום, יכול בנסיבות מסוימות להוות גם הוצאת דיבה, בנוסף לפגיעה בפרטיות.כיצד ניתן לדעת אם הצילום הוא הוצאת דיבה או פגיעה בפרטיות?

ניתן להצביע על מספר פרמטרים שיסייעו לנו במתן תשובה לשאלה זו:

האם הצילום נעשה ברשות היחיד או ברשות הרבים – כאמור לעיל, אין חולק כי צילום שנעשה ברשות היחיד, קרי, בביתי או בחדרי בבית מלון יהווה פגיעה בפרטיות. מנגד, צילום ברשות הרבים, בעקרון, הוא מותר, אך לא כך לעניין פרסומו.

האם נתתי הסכמתי לפרסום הצילום, ולשם מה נעשה הצילום – על פי חוק הגנת הפרטיות "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח" מהווה פגיעה בפרטיות. לפיכך יש משמעות לשאלה האם הסכים אדם להצטלם והאם הסכים שתמונה זו תפורסם ברבים. כך בהתעלם מן השאלה האם היה בצילום זה משום הוצאת דיבה.

האם אכן נעשה בצילום שימוש בהתאם להסכמתי – אותו צילום בהקשרים שונים יכול לתת לצילום משמעות אחרת לגמרי. צילומים אינם מופיעים לבדם. הם מופיעים בהקשר לכתבה, מאמר או כותרת. צילום תמים לכאורה של תרמילאי בהודו בהקשר לכתבה על שימוש בסמים בקרב תרמילאים ישראלים, יכול להיחשב הוצאת דיבה ופגיעה בפרטיות כאחד.

מה ניתן לעשות נגד פרסום צילום שלי רוקדת במועדון?

במידה ופורסם צילום כאמור, העונה על אחד הפרמטרים לעיל, ומהווה פגיעה בפרטיות של מושא הצילום או מהווה הוצאת דיבה, ניתן לנקוט מספר פעולות עוד בטרם הגשת תביעה.

ראשית, במידה ופורסם הצילום באתר אינטרנט, ניתן לפנות למפרסם הצילום, בדרישה להסיר את הצילום הפוגע. אם לא עשה כן תוך זמן סביר וללא צידוק, ניתן יהיה לתבוע אותו לתשלום פיצויים בגין רשלנות.

כמו כן, ניתן להגיש תביעה לפיצויים על פי חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות, אשר שניהם מעניקים לבית המשפט סמכות לפסוק פיצויים של עד 50,000 ₪ (צמוד למדד חודש ספטמבר 1998) ללא הוכחת נזק, ופיצויים כפולים מכך, ללא הוכחת נזק, אם הוכחה כוונה לפגוע באמצעות הוצאת דיבה רעה.

הנה כי כן, בחודש מאי 2011 ניתן בבית משפט השלום בתל אביב, פסק דין בעניינה של הדוגמנית אליזבת פארן אשר הצטלמה ביודעין לקמפיין פרסום בטלפונים סלולאריים, והופתעה לגלות כי עשו בתמונות שימוש על גבי באנר פרסומי.

לתמונות הוצמדו מסרים כתובים, מיניים ובוטים, לרבות כינויי גנאי והשמת ביטויים מיניים בפיה. בית המשפט קבע כי לא זו בלבד שהמדובר בהוצאת דיבה לפי חוק איסור לשון הרע ולפי חוק הגנת הפרטיות, כי אף בהטרדה מינית אסורה (ת"א 162477-09 אליזבת פארן נ' חן מסיקה).

לסיכום, אמנם יש מה לשפר בחוקי הגנת הפרטיות במדינת ישראל, אך עדיין עומדים לנפגעים מפגיעה בפרטיות שנעשית ברשות הרבים דווקא, כלים ממשיים בהם ניתן לעשות שימוש.