השופט הרן פינשטין קבע כי מתוך ראיות התביעה וההגנה עולה כי המינהל זכאי לקבל את הסעדים המפורטים על ידו לעניין צו מניעה קבוע האוסר כל שימוש שלא בהיתר של התובע, בכתב.
כמו כן זכאי המינהל לצו המורה לנתבעת לפנות את המקרקעין ולהחזירם לתובע כשהם פנויים מכל אדם וחפץ כולל הריסת כל שנבנה ללא הסכמת המינהל.
מינהל מקרקעי ישראל מנהל, עפ"י תפקידו החוקי, מנהל את המקרקעין
הנמצאים בחלקם בשטח מושב מצליח וחלקם מחוצה לו. בחודש אפריל 91' נחתם הסכם שכירות לגבי חלק מהמקרקעין הנ"ל בין המינהל לבין המנוח יהודה אבוטבול ז"ל.
המנוח כונה בחוזה "מורשה" ומעמדו הוגדר כבר-רשות. לאחר פטירת המנוח ז"ל, באה בנעליו, כצד להסכם עם המינהל, הנתבעת, סעידה אבוטבול אלמנתו. בפועל, לא פינתה הנתבעת את המקרקעין עם תום תקופת ההרשאה וכך גם בני משפחתה לא עשו כן עד היום.
בית המשפט בהחלטתו, קבע כי מתוך ראיות התביעה וההגנה עולה כי המינהל זכאי לקבל את הסעדים המפורטים על ידו לענין צו מניעה קבוע האוסר כל שימוש שלא בהיתר של התובע, בכתב.
כמו כן זכאי המינהל לצו המורה לנתבעת לפנות את המקרקעין ולהחזירם לתובע כשהם פנויים מכל אדם וחפץ כולל הריסת כל שנבנה ללא הסכמת המינהל.
בימ"ש קבע, כי אין להיעתר לתביעה-שכנגד שהגישה הנתבעת נגד המינהל מהנימוקים הבאים: לנתבעת אין כל זכות תביעה כאשר ההשקעות עליהן היא מבססת את תביעתה נעשו ללא רשות, ללא הסכמה וללא היתר של המינהל. המינהל דורש מהנתבעת להחזיר אליו את המקרקעין כשהם פנויים מכל אדם וחפץ, כך שמבחינת התובע אין לו ענין בהשארת חפץ או מבנה כלשהוא של הנתבעת הנמצא דרך קבע או דרך ארעי על המקרקעין.
מכאן, שאפילו סברה הנתבעת כי היא זכאית להחזר השקעותיה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, הרי שהמינהל אינו מקבל כל טובת הנאה או שירות או נכס של הנתבעת וממילא נשמטת גם עילה זו.
בימ"ש קבע, כי, אין אפשרות לכפות על המינהל לשלם פיצוי בגין דבר שאין חפץ בו, שהוא מבקש להרסו, או לפנותו וכי אין לו – למינהל – כל רווח – ולו מינימלי – מעצם קיומו. לגבי התביעה הכספית של המינהל בגין דמי שימוש, בימ"ש קבע, כי דינה להידחות וזאת מן הטעם המצוי בסעיף 27 סיפא לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958, מקנה לבית משפט סמכות על פי כל דין לדחות תובענה או לסרב למתן סעד מחמת שיהוי.
בימ"ש קבע, כי סעיף זה ישים למקרה הנוכחי בו התברר כי המינהל ידע, שתק ולא מחה כל השנים המנוח, ואחריו בני משפחתו, הפעילו את עסקיהם הבלתי מאושרים במקרקעין. נקבע, כי אין אפשרות למנוע מהמינהל מימוש זכויותיו הקנייניות, אך יש אפשרות לא להעניק לו את הסעד הכספי, האובליגטורי, המבוקש על ידו.
סימוכין- ת"א 2103/04, מינהל מקרקעי ישראל – תל אביב נ' אבוטבול סעידה ואח'
