במסגרת תיק שנוהל במשרד (ת"א 27901/06 בנק דסקונט נ' משרד השיכון [טרם פורסם]) ניתן פסק דין שמן הראוי לפרסם חלק ממסקנותיו החשובות, כדלהלן:
(הרקע בקיצור נמרץ: תובענה בדרך של טען ביניים. המדובר במקרה בו במסגרת התקשרות חוזית בין הטוענות (משרד השיכון וחב' אל יעד בע"מ) הנפיק המבקש (בנק דיסקונט) ערבויות אוטונומיות שלטענתו בקשת משרד השיכון לחלטן הגיעו לידיו לאחר שחלף מועד תוקפן ועל כן סירב לחלטן.
בנק דיסקונט עתר בתובענה זו להורות על חילוט הערבויות או לקבוע כי אין לחלטן).
פסק הדין קבע בסופו של יום בטלותן של 3 ערבויות ביצוע (אוטונומיות) שניתנו מאת חברה קבלנית למשרד השיכון בסך מצטבר העולה על מיליון ₪.
המעניין בהליך שהתבצע בקשר לכך, הוא שיוזם ההליך הינו הבנק מושך הערבות אשר הגיש טען ביניים לאחר שהופעל מכבש לחצים אדיר על היועמ"ש של הבנק באמצעות היועמ"ש של משרד השיכון.
זאת, לאחר שהודעתו הראשונית של הבנק הייתה כי הוא ביטל את הערבויות לאחר שלא קיבל במועד את ההודעות בדבר ההארכה/החילוט. יצוין כי למעשה מכבש הלחצים כמעט ונשא פרי והבנק כבר הודיע על חזרתו מאמירתו ופעולתו לפיה נמחקו הערבויות ואף הודיע על כך כבר למשרד השיכון.
לאחר מכתב "מתאים" אשר נשלח לבנק מטעם משרדנו לאחר הודעתו כאמור, החליט הבנק לעצור את המהלך שהחל בו להעביר את הכסף למשרד השיכון- והגיש את טען הביניים בשבוע שלאחר מכן.
למעשה מדובר פה בהליך מאוד מעניין שנעשה שימוש בטען ביניים- להבדיל מרובם המוחלט של המקרים הדומים לכך ששם מגיש הצד שמסר את הערבות צו מניעה. למעשה הבנק "חסך"
ממשרדנו אשר ייצג את החברה הקבלנית ביצוע הליך של הגשת צו מניעה. הבנק למעשה הכניס את הצדדים להליך שבו בית המשפט נדרש להחליט מהו גורל הערבויות.
בפסק הדין עצמו נבחנה השאלה העובדתית האם הדרישות הגיעו לבנק או לא. למעשה נקבע שהדרישה צריכה להתקבל פיזית בבנק עצמו ולא בסניף דואר שכלל לא ברור מי קיבל וכיצד.
מהבחינה המשפטית ישנו עניין מעניין מאוד שבו נראה שהשופט יפרח הביע את עמדתו המשפטית לפיה על עקרון ההתאמה שנוהג לגבי ערבויות בנקאיות יחול עקרון ההתאמה המוחלטת (ראו: סעיף 8 להחלטה שם הדגיש זאת השופט יפרח). בכך למעשה הרים השופט יפרח את הכפפה שהטיל עו"ד ד"ר אברהם וינרוט בספרו "ערבות בנקאית".
בספרו זה, סקר ד"ר וינרוט ארוכות את המגמות בפסיקה לגבי אשראי דוקומנטארי (ממנו הוחלו הלכות רבות מהיקש לעניין ערבות בנקאית) למעבר אפשרי מעקרון ההתאמה המוחלטת לעקרון ההתאמה המהותית (ברוח פס"ד אפרופים – וכפי שאומץ על ידי בית המשפט בעניין HALIMEX בע"א (ת"א) 1059/91 בנק לאומי נ' HALIMEX).
במסגרת ניתוח זה הביא ד"ר וינרוט ציטטות מספרם של יפרח ששון ושנקר "אשראי דוקומנטארי" המצדדים נחרצות בהחלת עקרון ההתאמה המוחלטת לגבי אשראי דוקומנטארי. לאחר מכן, עבר עו"ד וינרוט לניתוח המצב הנוהג לגבי ערבות בנקאית ובעניין זה ציין בע' 175 לספרו כי:
"נראה לנו, בכל הכבוד, כי בעוד שלגבי מכתבי אשראי דוקומנטריים עמדנו לעיל על שתי גישות, האחת המצדדת ביישום עקרון ההתאמה באופן דווקני, והאחרת מצדדת במעבר מהתאמה דווקנית והתאמה מהותית, הרי שלגבי ערבות בנקאית צריך לכאורה עקרון ההתאמה המהותית להיות מיושם לכל הדעות וביתר תוקף….".
ואולם בפסק דינו של יפרח כאמור נפסק כי עקרון ההתאמה המוחלטת הינו העיקרון השליט בקשר לערבות בנקאית (אליבא ד'יפרח) בדיוק כפי ששלט בעניין אשראי דוקומנטארי (וכך גם קבע בפס"ד נינו גואטה שניתן בפברואר השנה).
מסר חשוב יוצא מפסק הדין – חשוב שבערבויות בנקאיות תוכנס התייחסות ספציפית לעניין דרך ההודעה ולא להשאיר זאת ליד הדמיון והיוזמה של הפקיד שעוסק בכך…במקרה דנן "עלתה" טעות זו של משרד השיכון בסך של כ-מיליון ₪…חשוב להדגיש שטענותיו של משרד השיכון לגבי המניע לחילוט הערבות לא היה רלוונטי כלל וכלל.
