עוולת הרשלנות

מהי עוולת הרשלנות?

עוולת הרשלנות היא אחת מעילות התביעה במסגרת דיני הנזיקין.

סעיפים 35 ו64 בפקודת הנזיקין הם המתייחסים לעוולת הרשלנות ומגדירים אותה. סעיף 64 אומר כי עוולת הרשלנות דורשת את אשמתו של המזיק וסעיף 35 מציב וקובע את יסודות האשמה.

היסודות כפי שבאים לידי ביטוי בסעיף 35 הם כי התרשלות היא התנהגות בלתי סבירה, מניעה מחולה לבחור בדרך טיפולית אלטרנטיבית למשל, והחובה היא שיש להיזהר, מונח שנקרא חובת הזהירות.

במסגרת עוולת הרשלנות הנזיקית על מנת לזכות בפיצוי המבוקש יש להראות כי הופר סטנדרט התנהגות מסוים. הפרתו של אותו סטנדרט התנהגות מכונה רשלנות.

אותו סטנדרט נקבע לאור דמות היפותטית הקרויה בשם האדם הסביר, כלשון סעיף 35, ואותו אדם סביר מייצג לכאורה כל פרט ופרט בחברה.

לפיכך כאשר בית המשפט מכריע בשאלת רשלנות, ראשית הוא בודק כיצד היה על אותו אדם סביר להתנהג באותן נסיבות ולפי בדיקה זו הוא קובע האם האדם שנאשם בהתרשלות אכן התרשל.

האם יש צורך בכוונה בכדי להיות מואשם בעוולת הרשלנות?

עוולת הרשלנות אינה דורשת כי פעולתו של המזיק נעשתה בכוונה לגרום נזק. גם אם המזיק לא התכוון להרע לאיש, די בכך שהופר סטנדרט ההתנהגות המקובל בחברה. לכן מכונה עוולת הרשלנות עוולה של "אשמה חברתית".

לדוגמא, באם אדם נהג ללא בלמים תקינים ומעל המהירות המותרת וגרם לתאונה אין חשיבות לשאלה האם התכוון לגרום לתאונה, מספיק לומר שיש לו אחריות חברתית אותה הוא הפר ולכן יש לו "אשמה חברתית" המצדיקה הטלת אחריות במסגרת עוולת הרשלנות.

מדוע עוולת הרשלנות היא חלק מדיני הנזיקין?

דיני הנזיקין עוסקים בפיצוי ממוני לרוב של בני אדם שנפגעו. לפיכך כאשר מציבים את עוולת הרשלנות בתוך תחום זה של פיצויים כספיים עקב מעשה מזיק בעצם מציבים שני מטרות מול העיניים:

האחת, הגשמת הצדק בין אדם לחברו, כלומר המזיק המתרשל יפצה את הניזוק החף מפשע ובדרך זו של פיצוי כספי יחזור המצב לקדמותו עד כמה שניתן.

המטרה השנייה היא מטרה תועלתנית בעיקר והיא באה לנסות ולמקסם את האפקט שהטלת אחריות שכזו גורמת.

הטלת אחריות משפטית במקרים בהם הופר סטנדרט ההתנהגות הרצוי בחברה צריך לשמש כסוג של הרתעה מפני מזיקים פוטנציאליים אחרים הבוחנים את התוצאה המשפטית ויודעים כי אינם רוצים שאחריות שכזו, הגוררת גם פיצוי כספי, תוטל עליהם.

חשיבותה של עוולת הרשלנות במשפט הישראלי:

עוולת הרשלנות היא העוולה הנזיקית הנפוצה ביותר במשפט הישראלי, כאשר הגורמים לכך הם גמישותה של העוולה והיקפה.

הרציונל הוא שככל שהיא גמישה יותר ובעלת תחולה רחבה יותר כך היא יכולה להקיף ולהכיל מספר רב יותר של אירועים ומקרים. כתוצאה מכך הפכה עוולת הרשלנות לשימושית יותר ויותר ובאופן טבעי עולה תדירות השימוש בה בין כותלי בית המשפט.

אך לא בכל ורוד. עקב המגמה של התרחבות המצבים והאירועים שניתן להכיל בהם את עוולת הרשלנות ישנו חשש להצפת בתי המשפט בביעות המבוססות על עוולת הרשלנות ולכן סביר להניח כי הפסיקה, והכוונה היא לשופטים הכותבים אותה, תגלה ריסון בהרחבת השימוש וכך תימנע ההצפה.

עוולת הרשלנות – לאן מועדות פניה?

בניגוד לדעה כי בתי המשפט ירסנו את השימוש בעוולת הרשלנות לצורך צמצום התביעות ומניעה של הצפת בתי המשפט בתביעות, נראה כי השימוש במסגרת זו רק ילך ויגבר.

המודעות של אזרחים לזכויותיהם במגמת עלייה ורשלנות נהייתה מילה נפוצה ושימושית. לפיכך המסגרת של עוולת הרשלנות, שאליה יוצקים את התוכן, תתרחב ותתגמש עוד מעבר למקובל היום במערכת המשפטית.