משרד הפנים: הוועדה ההומניטארית לעייפה
נתינים זרים המבקשים לקבל מעמד שהייה זמני או קבוע בישראל פונים בעניין למשרד הפנים, ובקשותיהם נבחנות בהתאם לשורה של נהלים שהנפיק המשרד במהלך שני העשורים האחרונים. אך מציאות החיים מורכבת מכל נוהל, ולעתים נסיבותיהם של פונים זרים אינן באות בדיוק בגדר תנאים כאלה ואחרים שהתווה משרד הפנים בנהליו.
לכן בשנת 2005 נהגה נוהל בדבר העברת בקשות שאינן עומדות בקריטריונים הקבועים בנהלים האחרים של משרד הפנים לוועדה מיוחדת: היא הוועדה הבין-משרדית המייעצת לקביעה ולמתן מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים. הוועדה מורכבת מנציגים של משרדי ממשלה שונים (רווחה, בריאות, חוץ, המוסד לביטוח לאומי ועוד), היא הוקמה כדי לדון במקרים קשים ומיוחדים בהגדרה. אגב בחינתה את הבקשות שמובאות לפתחה על הוועדה להידרש ולתת משקל מיוחד לשיקולים הומניטאריים.
אך לפני שהבקשה מגיעה לוועדה היא עוברת דרך המסננת של גורם במשרד הפנים (ראש דסק) המוסמך לפסול את הבקשה על הסף בלא שתונח על שולחן הוועדה. הלכה למעשה, משרד הפנים עושה שימוש נרחב בסמכותו זו, ושיעור גדול מאוד של בקשות שמוגשות לוועדה הבין-משרדית נדחה על הסף.
ניתן להגיש ערר פנימי על החלטתו של הגורם האחראי במשרד הפנים (ראש דסק) שדוחה בקשה לוועדה על הסף, והערר יידון על-ידי גורם בכיר יותר במשרד – מנהל תחום. אך לרוב גם זה לא מסייע, ומי שמבקש להשיג על החלטת הסירוב יכול לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים או לטריבונל חדש שהוקם לאחרונה – בית דין לעררים (תלוי במחוז).
אלא שעד לאחרונה בתי המשפט נטו לא להתערב בשיקול הדעת של נציגי משרד הפנים וברוב המקרים הכשירו את החלטות הסירוב. ואולם, אפשר שבעת האחרונה מסתמן משום שינוי מגמה ובית המשפט העליון החל לגלות מורת רוח מהתנהלות זו של משרד הפנים.
גם לפני פסק הדין בעניין אסרברוק בית המשפט העליון נשמע באמירות ביקורתיות בקשר למדיניות משרד הפנים. לדוגמה, השופטת עדנה ארבל הייתה ידועה בפסקי דינה החריפים בנושא. בפרשת קאנון איקנה נאווה (11.7.13) היא ציינה:
"הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים הוקמה על מנת לאפשר שיקול דעת במקרים אנושיים ייחודיים לסטות מהנהלים הקיימים. הוועדה עוסקת במקרים הכרוכים בדיני נפשות ואשר יש בהם השפעה מכרעת על חייהם של פרטים, של משפחות ושל ילדים. דומה לעיתים כי הוועדה מעניקה משקל מירבי בשיקוליה לנהלים הקיימים, בעוד שמעצם טבעה נועדה היא לבחון מקרים אשר נופלים מחוץ למסגרת הנהלים הקיימים, ולקבוע אלו מהם מצדיקים מטעמים הומניטאריים חריגה מהנהלים."
אך בינתיים השופטת ארבל פרשה, ולא כל שופט המכהן בבית המשפט העליון דבק בהשקפתה וממשיך את דרכה. בעוד שופטים מסוימים אינם מהססים למתוח ביקורת ולהתערב בהחלטות הרשות מקום שניכרים פגמים חמורים בהתנהלותה, אחרים לעתים מגלים איפוק רב וסלחנות אין-קץ כלפי משרד הפנים ונוטים להתערב פחות בהחלטותיו.
אנו תקווה שאמירותיהן העקרוניות והחשובות ביותר של השופטת ארבל והשופטת דפנה ברק-ארז בקשר לתפקוד הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטאריים יחלחלו ויוטמעו במערכת. השקפתו של בית המשפט העליון מסוגלת לעצב מחדש את הגישה השיפוטית כולה, הזהירה בכללותה, ביחס לגבולות שיקול הדעת של משרד הפנים, ולדעתנו אמנם נדרש שינוי מהותי בגישת בית המשפט לטובת זכויות הפרט.
* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!
