הבנית שיקול הדעת השיפוטי בענישה – בעקבות תיקון חוק העונשין

ההוראות המרכזיות בהסדר הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה

סעיף המטרה (סעיף 40א) – מטרת ההסדר היא לקבוע את העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם, כדי שבית המשפט יקבע את העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה.

העיקרון המנחה בענישה (עיקרון ההלימה) (סעיף 40ב) – העיקרון המנחה בענישה הוא עיקרון ההלימה (גמול), אשר מוגדר כ"קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו".

קביעת מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג(א)) – בשלב הראשוני של גזירת הדין, יקבע בית המשפט מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה.

לשם כך, בית המשפט יתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה הקבועות בסעיף 40ט (ר' פירוט בהמשך).

גזירת עונשו של הנאשם (סעיף 40ג(ב)) – לאחר קביעת מתחם העונש ההולם, בית המשפט יגזור את העונש המתאים לנאשם בתוך המתחם, וזאת בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה הקבועות בסעיף 40יא (ר' פירוט בהמשך).

ואולם, בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי הוראות סעיפים 40ד ו- 40ה, ועל כך יורחב כעת.

שיקולי ענישה נוספים

שיקום (סעיף 40ד) – בית המשפט רשאי לחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם מכח שיקול השיקום ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו וכן להורות על נקיטת אמצעי שיקומי כלפי הנאשם, לרבות העמדתו המבחן.

בית המשפט ראשי לחרוג כאמור ממתחם העונש ההולם אם מצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם.

ואולם, היו מעשה העבירה ומידת אשמו של הנאשם בעלי חומרה יתרה, בית המשפט לא יחרוג כאמור ממתחם העונש העולם, אלא בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן ולאחר ששוכנע שהן גוברות על הצורך לקבוע את העונש במתחם העונש ההולם בהתאם לעיקרון המנחה.

הגנה על שלום הציבור (סעיף 40ה) – בית המשפט רשאי לחרוג לחומרה ממתחם העונש ההולם מכח שיקול ההגנה על שלום הציבור, ובלבד שלא יהיה בעונש שיקבע משום החמרה ניכרת מעבר למתחם העונש ההולם.

בית המשפט ראשי לחרוג כאמור ממתחם העונש ההולם אם מצא כי יש חשש ממשי שהנאשם יחזור ויבצע עבירות, וכי החמרה בעונשו והרחקתו מהציבור נדרשות כדי להגן על שלום הציבור.

ואולם, בית המשפט לא יקבע כאמור אלא אם מצא שלנאשם עבר פלילי משמעותי או אם הוצגה לו חוות דעת מקצועית.

הרתעה אישית והרתעת הרבים (סעיפים 40ו-40ז) – שיקולי ההרתעה האישית והרתעת הרבים רלוונטיים אך לצורך קביעת עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם, כלומר לא ניתן לחרוג מכוחם של שיקולים אלה ממתחם העונש ההולם.
הוראות בדבר "נסיבות"

נסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40ט) – בסעיף זה מובאת רשימה של 11 נסיבות שקשורות בביצוע העבירה, לצורך קביעת מתחם העונש ההולם. בית המשפט רשאי להתחשב בהתקיימותן של נסיבות אלו, ובמידה שבה התקיימו, ככל שסבר שהן משפיעות על חומרת מעשה העבירה ועל אשמו של הנאשם.

הוכחת נסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40י) – סעיף זה קובע את דרכי הוכחת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה וקובע את הכלל לפיו בית המשפט יקבע כי נסיבות אלו התקיימו על בסיס ראיות שהובאו בשלב האשמה.

עם זאת, לכלל האמור נקבעו שלושה חריגים, שמכוחם ניתן להביא ראיות בשלב הטיעונים לעונש:

• הנאשם רשאי להביא ראיות מטעמו בשלב הטיעונים לעונש, ובלבד שאינן סותרות את הנטען על ידו בשלב בירור האשמה.
• הצדדים רשאים להביא ראיות שנקבע בחיקוק כי יובאו בשלב זה.
• בית המשפט רשאי, לבקשת אחד מהצדדים, להתיר להביא ראיות בעניין נסיבות הקשורות בביצוע העבירה בשלב הטיעונים לעונש, אם שוכנע כי לא היתה אפשרות לטעון לגביהן בשלב בירור האשמה או אם הדבר דרוש כדי למונע עיוות דין.

לצד זאת, הסעיף קובע כי מבלי לגרוע מהאמור בחריג ג' הנ"ל, הודה הנאשם בעובדות כתב האישום, בין לאחר שמיעת הראיות ובין לפני כן, יכלול כתב האישום שבו הודה את כל העובדות והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

באשר לרמת ההוכחה הנדרשת, בית המשפט יקבע כי התקיימה נסיבה מחמירה הקשורה בביצוע העבירה אם היא הוכחה מעבר לספק סביר, וכי התקיימה נסיבה מקילה הקשורה בביצוע העבירה אם היא הוכחה ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40יא) – בסעיף זה מובאת רשימה של 11 נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, לצורך גזירת העונש המתאים לנאשם בתוך מתחם העונש ההולם. בית המשפט רשאי להתחשב בהתקיימותן של נסיבות אלו, ובמידה שבה התקיימו, ככל שסבר כי ראוי לתת להן משקל בנסיבות המקרה.

נסיבות נוספות (סעיף 40יב) – סעיף זה בא להבהיר כי רשימות הנסיבות הנ"ל אינן סגורות, ואין בהן כדי לגרוע מסמכותו של בית המשפט לשקול נסיבות נוספות הקשורות בביצוע העבירה ונסיבות נוספות שאינן קשורות בביצוע העבירה.
הוראות "מיוחדות"

קנס (סעיף 40ח) – במקרים בהם מתחם העונש ההולם כולל עונש קנס, בית המשפט יתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם לצורך קביעת מתחם עונש הקנס ההולם.

ריבוי עבירות (סעיף 40יג) – סעיף זה מבקש להבנות את גזירת הדין במקרים בהם מדובר בריבוי עבירות ועושה הבחנה בין שני מצבים אפשריים:

• במצב בו הנאשם הורשע במספר עבירות המהוות אירוע אחד, בית המשפט יקבע מתחם עונש הולם לאירוע כולו ויגזור עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע.
• במצב בו הנאשם הורשע במספר עבירות המהוות כמה אירועים, בית המשפט יקבע מתחם עונש הולם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן רשאי לגזור עונש נפרד לכל אירוע (ואז יקבע את מידת החפיפה בין העונשים או הצטברותם) או עונש כולל לכל האירועים.
• בגזירת העונש לפי סעיף זה יתחשב בית המשפט, בין היתר, במספר העבירות, בתדירותן ובזיקה ביניהן, וישמור על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש, ואם גזר עונש מאסר – לבין תקופת המאסר עליו לשאת.

יוער, כי לאור הוראותיו של סעיף זה, תיקון החקיקה גם ביטל את סעיף 45(א) לחוק העונשין.

חובת הנמקה (סעיף 40יד) – בסעיף זה מנויים סוגי העניינים שבית המשפט מחויב לפרט ולנמק בגזר הדין. למעשה, המדובר בשלבים השונים של גזירת הדין לפי ההסדר.

ענישת קטין (סעיף 40טו) – על ענישת קטין יחולו הוראות חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971. מבלי לגרוע מהאמור, בית המשפט רשאי להתחשב בעקרונות ובשיקולים המנחים בענישה המנויים בהסדר, תוך התאמתם לענישת קטין, ככל שסבר שראוי לתת להם משקל בנסיבות המקרה.

* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!