האם החזקה במקרקעין משך שנים מקנה למחזיק זכויות במקרקעין?

ביום 17.12.08 , בבית המשפט השלום בתל אביב, ניתן פסק דין בתביעה של רמ-נח בע"מ לסילוק ידם של ה"ה עבודי (ת"א 30437/04).

התובעת טענה כי הנתבעים הינם פולשים ומחזיקים בנכס ללא הסכמתה, ולפיכך יש לתת כנגדם צו לסילוק יד, ללא כל פיצוי.

לעומת זאת הנתבעים טענו כי הינם מחזיקים במקרקעין משנות ה- 50, וכי ניתנה להם רשות בלתי הדירה להחזיק במקרקעין. לחילופין- כי הינם בעלי רשות הדירה בכפוף לתשלום פיצויים.

משכך, לטענת הנתבעים יש לדחות הבקשה לסלקם, או לחילופין, להתנות הסילוק בתשלום פיצויים.

ביחס לשאלה אם עסקינן ברשות, יש ללמוד על מהותה של הרשות מהנסיבות העובדתיות האופפות כל מקרה לגופו.

כבר נפסק בעבר, כי אם ניתנה לאדם רשות להקים מבנה על חלקתו של אחר, רואים בכך גם רשות להפוך המקום לבית מגוריו, לו ולמשפחתו, ללא הגבלה זמן, אלא אם כן ניתן למוד מנסיבות העניין כי הצדדים סיכמו ביניהם אחרת.

גם אם לא שולמה תמורה בעד הרשות- אין פירוש הדבר כי ניתן לבטלה בכל מקרה ולאלתר. יש מקרים שהצדק דורש מתן פיצוי תמורת הפינוי ויש מקרים בהם אין מקום לפסוק פיצויים.

המקרים בהם רשות במקרקעין תהיה לא הדירה, הינם נדירים.

במקרה דנן, הנתבעים מחזיקים במקרקעין מאז שנות ה- 50, מנהלים שם את חייהם, ומעולם לא שילמו עבור השימוש במקרקעין. הנתבעים התיישבו שם לפי מידניות הממשלה דאז.

התובעת רכשה את הזכויות במקרקעין תוך ידיעה על קיומם של הנתבעים, אך משך שנים לא עשתה דבר בעניין.

כן הוכח, כי התובעת קיבלה אחוזי בנייה מוגדלים, משום שידעה כי יהיה עליה לשלם פיצויים לצורך פינוי התושבים. הגדלת אחוזי הבנייה על ידי הרשות נועדה לפצות את התובעת.

משום כך, קבע בית המשפט כי הפינוי יבוצע כנגד תשלום פיצוי כספי.

בעניין גובה הפיצוי שיש לפסוק לבר רשות הדעות חלוקות. יש מי שסבור כי אין להשוות את מעמדו של בר רשות לדייר מוגן, ויש כאלו שחושבים הפוך. יש מקרים בהם שוויי הפיצוי יהיה בהתאם להשקעות שהשקיע הנתבע בנכס.

לטענת הנתבעים, שווי הטבה שקיבלו היזמים ובעלי המקרקעין, בגין הגדלת אחוזי הבנייה, הינה 130,000,000 דולר.

הנתבעים טענו כי השווי שנוצר מהגדלת אחוזי הבנייה צריך לשמש כבסיס לקביעת שיעור הפיצויים.

בית המשפט קבע כי התובעת רכשה את הקרקע במחיר מופחת בשל קיומם של ברי רשות בקרקע. כן הוכח, כי התובעת, היזמית, קיבלו אחוזי בנייה מוגדלים באופן דרמטי בשל העובדה כי יהיה עליה לפצות את הדיירים.

במקרה דנן, יש מקום, לדעת בית המשפט, לתת ביטוי לעקרונות צדק חלוקתי. מחד, הנתבעים התיישבו במקום, לפי מדיניות הממשלה דאז מבלי שניתנה לזכויותיהם במקרקעין כל ביטוי חוקי. מאידך, אין להסכים עם המצב בו היזם יתעשר על חשבון הנתבעים.

בית המשפט לא קיבל את הטענה כי גובה הפיצוי צריך להיות ביחס ישר לשווי אחוזי הבנייה המוגדלים, אלא קבע כי על הנתבעים לקבל פיצוי בשווי דירת מגורים מתאימה, בת ארבע חדרים באזור, לרבות הוצאות הרכישה וההעברה.

* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!