האם דינם של דמי כתובה כדין דמי מזונות?

הכתובה בעלת מעמד משפטי מחייב

לעיתים קרובות אנו נתקלים בתופעה של סכומי עתק הנרשמים בכתובה ע"י חתנים לכלתם בחתונתם. רבים אינם מודעים לכך, כי לכתובה מעמד משפטי מחייב ואין היא אך חלק ממנהג טקסי בלבד וכי את הכתובה זכאית האישה לדרוש במסגרת הליך גירושין במקרים שבהם הגירושין הם ללא עילת גירושין מבוררת.

לאחרונה נדרש ביהמ"ש המחוזי לשאלה האם דין חוב דמי כתובה כדינם של דמי מזונות- קרי האם חוב דמי הכתובה הינו בר הפטר בהליך פשיטת רגל של החייב (הגרוש)?

בני הזוג התגרשו – הבעל חויב בתשלום כתובה

דובר בבני זוג שהתגרשו בשנת 2007. בשנת 2008 ניתן כנגד החייב הגרוש פסק דין מבית הדין הרבני שחייב אותו לשלם לגרושתו את כתובתה ותוספת כתובתה בסך 180,000 ₪.

הגרושה פתחה תיק הוצאה לפועל לגביית החוב, אך בשנת 2010 ניתן צו כינוס לנכסי החייב בהליך פשיטת רגל ובשנת 2011 הוא אף קיבל הפטר מחובותיו.

החייב טען כי ההפטר חל גם על החוב בגין הכתובה. מנגד טענה הגרושה כי בדומה לחוב מזונות, מדובר בחוב שיש להוציא מההפטר שקיבל הבעל.
האישה- דין הכתובה כדין הזכות למזונות

האישה טענה כי הכתובה היא מסמך המפרט את התחייבות הבעל כלפי אשתו במהלך הנישואין ולאחריהם לרבות חובה לשאת במזונותיה, תשלום כתובתה, נדוניה וכיוצ"ב.

לכן, טוענת האישה, מעמדה המשפטי של הזכות לדמי הכתובה זהה למעמד המשפטי של הזכות למזונות.

הגרוש – יש שוני מובהק בין חוב מזונות לחוב הכתובה שהינו חוב רגיל

הגרוש, הוא החייב, טען כי קיים שוני בולט ומובהק בין חוב מזונות לחוב הכתובה. בעוד שחובת האיש לתת מזונות לאשתו מקורה בשיקולים סוציאליים וחבות מוסרית, הרי שחוב הכתובה הוא חוב כספי רגיל לכל דבר וענין שלא נועד אלא למנוע מבעל לגרש את אשתו ללא עילת גירושין.

החייב טען עוד כי רשימת החובות שאינם בני הפטר היא רשימה סגורה ומצומצמת וחוב הכתובה אינו נמנה עליהם.
הכרעת ביהמ"ש המחוזי – קיבל את טענת הגרוש.

ביהמ"ש המחוזי (פש"ר 239809 עסיס מנחם ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר נבו) קיבל את טענת החייב (הגרוש) וקבע כי חוב כתובה, בשונה מחוב מזונות, הוא בר הפטר.

יש הבדל מהותי בין חוב כתובה לחוב מזונות

ביהמ"ש המחוזי קובע, כי קיימת הבחנה מהותית בין חוב כתובה לחוב מזונות וכי אמנם בשני המקרים מדובר בחיובים שמקורם במעמד אישי, אך קיים שוני מהותי בין שני החיובים, מבחינת התכלית שנועדו לשרת ומבחינת הזכאים על פיהם.

בעוד הזכות למזונות נועדה לאפשר קיום לזכאי למזונות, הזכות לכתובה נועדה להרתיע את האישה מפני רצון לגרש את אשתו ללא סיבה של ממש.

משהסתיימו הנישואים הרי שזכות למזונות עומדת רק לילדי החייב בלבד ולא לגרושתו, בעוד שממועד פקיעת הנישואים, עומדת הזכות לדמי הכתובה רק לגרושה.

שיעור המזונות נגזר מצרכי הזכאים ומעמדם, בעוד שחוב הכתובה הוא ידוע וקבוע מראש. בנוסף, חוב המזונות אינו נובע מעילת חוזית אלא מהמעמד האישי של הזכאי למזונות ואילו חוב הכתובה יהא לעולם חוב הנובע מחוזה.

ביהמ"ש המחוזי מציין גם את הצורך לתת משקל לתכלית מוסד ההפטר על פי דיני פשיטת הרגל, ומציין כי "כל כרסום בפועלו של צו ההפטר, באמצעות הרחבת הרשימה הסגורה והמצומצמת של חובות שאינם בני הפטר, פוגעת פגיעה של ממש בתכליתו של הליך פשיטת הרגל ואין לאפשרה אלא על פי הוראה מפורשת של המחוקק".

חוב הכתובה הופך לחוב בר הפטר בהליכי פשיטת רגל

משמעות ההחלטה היא, כי להבדיל מחוב מזונות הנחשב לחוב בדין קדימה ומקבל מעמד מיוחד שלא ניתן לחובות אחרים, גם אם אלו קודמים לו בסדר הנשייה, כלומר חוב שאינו בר הפטר הרי שחוב בגין דמי כתובה אינו חוב בדין קדימה והוא מצטרף לכל אותם חובות "רגילים" אחרים, ובמקרה של הפטר הופך חוב דמי הכתובה לחוב בר הפטר.

* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!